הסרט “חלומות” – המלצה מהלב

הלכתי לראות את הסרט חלומות עם ג’סיקה צ’סטיין (שאני כל כך אוהבת) ואייזק הרננדז, ויצאתי ממנו עם הרבה מחשבות ותחושות. 

יש סרטים שחודרים אליך מתחת לעור- לא בגלל העלילה, אלא בגלל מה שהם מצליחים לעורר בך. "חלומות" הוא בדיוק כזה.

לכאורה, זהו סיפור אהבה בין רקדן צעיר ומלא תשוקה לאישה שהוא מאמין שתעזור לו להגשים את חלומו. אבל מהר מאוד מתברר שזה לא רק עליהם - אלא עלינו. על העולם שבו אנחנו חיים.

הפער בין מי שיש לו כוח, כסף ופריווילגיות לבין מי שנאבק לשרוד הוא לא רק סיפור קולנועי - אלא המציאות עצמה.

הסרט מציג באופן חד איך הצד החזק לא רק מחזיק בכל הקלפים, אלא גם “מסייע” לחלשים בדרכים שבעצם משמרות את יחסי הכוחות.

וזה גורם לשאול:

מה יקרה אם נתחיל לחלוק הזדמנויות שוות?

האם נהיה מוכנים לוותר על המקום הבטוח שלנו כדי לפנות מקום לאחר?

ומה שנגע בי בנוסף - אני לא יכולה להתאפק מלהביא גם את נקודת המבט ההתקשרותית - היה לא רק הממד החברתי, אלא החסר: היעדר דמות אם לצידה של הגיבורה. זה גרם לי להתבונן בצורה רחבה על מה קורה לילדה שגדלה בסביבה גברית כל כך.

כמה חסרה לחברה שלנו האנרגיה הרכה, האימהית - זו שמאפשרת לעצור, להביט בעיניים טובות ומלאות אהבה, במקום להילחם כל הזמן.

מה קורה לנו כילדים וכמבוגרים כשיש לנו חסך במבט אכפתי, אוהב ולא שיפוטי? והאם אנחנו, כחברה, יכולים להרשות לעצמנו לוותר על האיכות הזו - של אמא שמסוגלת לראות את כל ילדיה, על שונותם, ולאהוב את כולם?

אני ממליצה בחום - זה סרט שנשאר איתך הרבה אחרי שהאורות נדלקים