כשאנו מרגישים שהתהליך מיצה את עצמו או שהמטופל סיים את התהליך,
עלינו לעצור ולבדוק, האם אנו נמצאים באחד מארבעת המצבים הבאים:
1. האם תחושת המיצוי עולה עם כל המטופלים או עם מטופל ספציפי
* אם אנו נמצאים בתחושת מיצוי כללית, כדאי ורצוי ללכת להדרכה ו/או טיפול, על מנת לבדוק לעומק מה קורה לנו.
* אם תחושת המיצוי היא עם מטופל ספציפי, עברו לסעיף הבא.
2. יתכן כי התהליך נמצא בשלב רגיעה. שלב בו אין קושי ספציפי בחיי המטופל, ויש הרגשה כי אין על מה "לעבוד".
כשזו ההרגשה, עלינו לעצור ולבדוק:
* מהי העמדה שלנו לגבי המהות של "טיפול", האם טיפול הוא תהליך שנעשה רק כשיש קושי, האם מטופלים זקוקים לנו רק בזמן סערה.
* מה אנו חשים כלפי שתיקה, רגיעה ומנוחה באופן כללי
אם לדעתינו טיפול נעשה רק כשיש קושי וסערה או שאנו חשים אי נוחות בשתיקה ובמנוחה, כדאי ללכת לסופרוויז'ן על מנת לעבד את הנושא.
אם הסוגיות הללו לא נוגעות בך, הסעיף הבא מחכה לך.
3. הגיע הזמן לבדוק אם נלכדנו בהעברה, הזדהות או שחזור.
קשר טיפול הינו מקביל לתהליך התפתחותי אותו כולנו עוברים מיום לידתינו ועד נשימתינו האחרונה.
כשאנו מרגישים שהקשר הטיפולי מיצה את עצמו, עלינו להתבונן על כך מנקודת מבט של שלב התפתחותי. בשלב חשוב ומכריע זה ילד או ילדה עוזבים את בית הוריהם.
כמטפלים, עלינו לבדוק עם המטופל מה התרחש בשלב הזה בחייו, על מנת לוודא שאנו לא לכודים בהעברה ו/או שיחזור.
* אולי המטופל עזב אך אינו מצליח לקיים מערכות יחסים בוגרות.
* האם אימו לא רצתה שיעזוב את הבית?
* האם המטופל לא רצה לעזוב את בית הוריו?
* האם המטופל עזב את בית הוריו, אך ממשיך לקבל מהם שירותים כגון: כביסה ואוכל?
אנרגיה של העברה היא לעיתם כה חזקה עד כי איננו מודעים לה. לכן, חשוב לעבד אותה בהדרכה, לא לבד, על מנת לאשש או להפריך אותה.
אם הפרכנו את נושא העברה ושיחזורים, נעבור לשלב הבא.
4. תהליך פרידה הוא בעל השפעה עצומה על המטופלים שלנו, כשהוא נעשה בצורה מיטיבה לעיתים הוא בעל ערך גבוה יותר מהתהליך כולו.
על פניו נראה כי לומר למטופל, שלדעתנו הוא בשל לצאת לדרך עצמאית- הוא דבר טוב.
אך הדבר לא תמיד כך.
לרוב לא נדע מה מתרחש בחייהם של המטופלים לאחר הפרידה, ולכן יש לנו אחריות גדולה 'לעשות את הכי טוב שלנו' בשלבי הסיום.
כשהסיבה לפרידה עולה מאיתנו, והסיבה אינה אתית, אלא שהתהליך מיצה את עצמו, עלולה לעלות אצל המטופל הרגשת בלבול או נטישה.
מטופלים רבים לא יחושו את ההרגשה במיידי, ואם כן, הם לא יעלו אותה מולנו, כיוון שיהיו בעמדה פגועה (לעיתים לא מודעת). בשני המקרים פיקששנו את המטרה ויתכן כי גרמנו לנזק שכלל לא נהיה מודעים אליו.
שתי נקודות חשובות:
1. האימפולס של המטופל או שלנו?
בשלב ההתפתחותי בו בילד עוזב את הבית יש משמעות עצומה אם הוא עוזב מרצונו, או שאימו רוצה שיעזוב.
הרצון לעזוב מגיע עם תחושת מוכנות והצלחה.
אם אימו חושבת שהוא מוכן והילד לא - הילד לא יחווה הצלחה (כיוון שהאימפולס לא הגיע ממנו).
אם האמא חושבת שהוא לא מוכן - הוא ירגיש לא מוצלח (כיוון שלא מאמינים בו).
אם המטופל (הילד) רוצה לעזוב והמטפלת (האמא) תומכת - הוא יחווה מוכן, מוצלח, שמאמינים ותומכים בו.
במקרה בו האימפולס מגיע מהמטפל, והסיבה היא אינה אתית, על המטפל לקחת בחשבון כי המטופל עלול במודע או שלא במודע להרגיש לא מוכן ולא מוצלח שלא מאמינים בו והוא אינו מקבל תמיכה.
2. בכל פעימה בחיים מתרחש מעגל גירוי-טעינה-פריקה-מנוחה.
כשהמעגל הנ"ל מתרחש מתחילתו ועד סופו אנו מווסתים יותר.
מעגל זה מתרחש בנשימה, בסקס, בויכוח, בכאב, באכילה, בפעילות גופנית, ביצירה, בכתיבה, ברגשות, במחשבות, במפגש ופרידה, במחשבות, ברגשות ובכל תחושה גופנית.
כמטפלים, עלינו לזהות אם אנו יודעים להשלים את המעגל עד רגע המנוחה.
שלב המנוחה הוא שלב קריטי.
בשלב המנוחה ניתן רגע להרפות, ולהתחיל שוב.
כשאנו מאפשרים לעצמינו לנוח אחרי שעברנו את הגירוי, הטעינה והפריקה נחוש וויסות מחשבתי, רגשי, רוחני וגופני. ניתן להישען אחורה ולהרים רגליים.
אם נחווה את המעגל הזה שוב ושוב נוכל להתמודד עם אתגרים בצורה טובה יותר.
בשקט , ברגיעה בסשן ספציפי או בחלקים מהתהליך - מתרחשים קסמים.
זהו שלב הכרחי מתהליך טיפולי שלם, המאפשר ליחסים, לנושאים וקשיים לקבל מימד אחר של עיבוד.
כמו כל פעימה בחיים, גם טיפול הוא פעימה. על מנת שתהליך טיפולי יחווה כמלא עליו לעבור בכל שלבי המעגל.
מערכת העצבים בימים או ברגעים סוערים פועלת מתוך מנגנון ההישרדות. כשאנו מאפשרים למעגל לעבוד באופן מלא, מערכת העצבים בהחלט מווסתת יותר.
מצב מנוחה בתהליך הוא הזדמנות פז!!!!!
בה ניתן להאט, להתבונן, להקשיב, להרגיש, להתקרב ולהתכונן לגל הבא.
לדעתי ומניסיוני ב90% מהפעמים לא יהיה נכון להציע פרידה למטופל מהסיבה שהתהליך מיצה את עצמו.
*** חשוב לציין כי הבלוג עוסק אך ורק בסיטואציה בה המטפל או המטפלת מרגישים צורך לסיים את תהליך טיפולי בתואנה שהטיפול מיצה את עצמו, ולא מטעמים אתיים.
בנוסף הבלוג אינו עוסק במצב בו המטופל מבקש לסיים את התהליך.
לשני המקרים הנ"ל התייחסות שונה לחלוטין".
אשמח לשמוע היכן הנושא פוגש אותך
שאלות והירהורים
דנה
050-5600770