הכל התחיל בתחילת שנות ה- 60 כאשר פרופ' יוג'ין ג'נדלין, שהיה פרופ' לפסיכולוגיה ודוקטור לפילוסופיה, היה נחוש בדעתו לחקור מדוע ישנם טיפולים שעוזרים למטופלים להירפא ולחיות חיים מלאים יותר ולעומתם יש טיפולים שלא צולחים.
החוקרים סברו שנקודת המוצא לטיפול מוצלח נמצא אצל המטפל: אם המטפל מקצועי, מיומן, אמפתי ובעל ותק - הטיפול יצליח.
אחרי האזנה לטיפולים רבים - החוקרים גילו שהסברה הזו אינה נכונה.
ולכן, חשבו כי המפתח לטיפול נמצא אצל המטופל, אולי ישנם "מטופלים טובים": מטופלים שמגיעים בזמן, שמחוייבים לתהליך ומסורים לו.
להפתעתם, גילו החוקרים כי גם סברה זו אינה מעידה על טיפולים שנחשבו בעיניי המטופל, בעיניי המטפל ודרך מבחנים פסיכולוגיים שיצרו, לטובים.
ההתמקדות אינה הומצאה, את ההתמקדות גילו ג'נדלין וחוקריןם כאשר האזינו למאות סשנים שוב ושוב.
החוקרים גילו כי ניתן לנבא טיפול מוצלח כבר מהמפגש הראשון או השני.
הם גילו כי מטופלים מסויימים עושים "משהו" באופן טבעי, אשר מאפשר לטיפול לעבור ממימד של דיבורים, שכל והגיון, למודועית גופנית.
מזמינה אותך לצפות בוידאו בלוג המצורף
לשמוע איך הכל התחיל....
דנה