המלצה חמה על הסידרה "בודקת"
"בודקת", הסדרה שכתבו עליה בלי סוף, וכמובן שיש לי הרבה מה להגיד ולספר עליה. הדבר הראשון שאני רוצה לומר הוא שזו אחת הסדרות הישראליות הטובות שראיתי.
גיתית פישר מביאה למסך, לקדמת הבמה, למודעות של כולנו את אחד הפצעים ההתקשרותיים המורכבים ביותר, וגם אחד הקשים ביותר להסתכל עליו בעיניים פקוחות: איך זה לגדול בתחושה שההורים שלך לא רואים אותך, לא מסוגלים לתת לך אהבה ברמה שלה את או אתה זקוקים כל כך.
אבא ואמא לא אוהבים אותי
קשה לנו לתפוס שהורה לא אוהב את הילד שלו או לא מצליח לאהוב, לטפח, לראות אותו. זה נראה לנו נגד חוקי הטבע. ובכל זאת אנחנו רואים את זה שוב ושוב, אצל בעלי חיים ולצערנו גם אצל בני אדם. התופעה הזו שכיחה, כן, לצערי זו תופעה נפוצה שלא מדברים עליה מספיק בצורה בהירה.
בגלל סיבות הישרדותיות, אנחנו ממהרים לגונן על הורים שלנו ונוטים לתת להם סיבות "הגיוניות" כמו למשל: "ככה זה היה פעם", "ככה גם ההורים שלהם גידלו אותם", "כולם עשו את זה", "הם עשו כמיטב יכולתם". כל אלו אכן נכונים. רוב ההורים עושים את הכי טוב שלהם. רוב ההורים לא פוגעים בכוונה תחילה. עם זאת, האמת היא שיש שלב שבו זה בריא והכרחי להודות שהורה או הורים לא אהבו או לא אוהבים. ולא רק שזה הכרחי זה אפילו מאוד מרגיע ומכניס בהירות. זה אולי יישמע לכם מוזר, אבל עצם האפשרות להודות ולומר בקול רם: ״אבא שלי לא אוהב אותי״. ״אמא שלי לא אהבה אותי״ או ״הורים שאוהבים את הילדים שלהם לא מתנהגים ככה״. מביאה איתה המון הקלה.
בעיני היא חלק בלתי נפרד מהתפתחות, התבגרות וריפוי. וכן, זה ממש כואב ולא קל בכלל להודות בזה.
המאמץ להיות אהוב והמאמץ לקבל אהבה
אחד הדברים שקורים אצל ילדים להורים שלא אהבו ולא היו שם, הוא שהם יאשימו את עצמם. הם יחשבו במשך שנים שלא ההורים אשמים אלא הם עצמם. הם אלו שלא היו טובים, שלא היו מספיק מוצלחים, שלא נתנו מספיק כדי שיאהבו אותם. לפעמים המאמץ להוכיח שאני ראוי לאהבה ימשך גם בבגרותו של האדם ובבגרותם של הוריו. זה מאמץ אינסופי וברוב המקרים גם מקור לאכזבה אינסופית. למפח נפש.
דבר נוסף שעשוי לקרות הוא שמאחר שההורים "לא יכולים" להיות אשמים, אז כנראה העולם כולו אשם, כלומר, תהיה האשמה של החוץ, העולם החיצוני: המדינה, הבוס, בן או בת הזוג, החברים, כולם יהיו אשמים.
בחוויה כזו, מערכות היחסים יהיו מקור לאכזבה חוזרת והעולם יהיה מכעיס ומאכזב בחוסר היכולת שלו לתת אהבה.
בין אם האשמה פנימית או חיצונית, עבור ילדים כאלה ההכרה שההורים היו לא בסדר, שהורים אוהבים לא מתנהגים ככה, שההורים שהיו לא היו טובים ואוהבים מספיק, ושגדלתי בסביבה שלא הצליחה לתת לי קשר נוכח ואהבה, היא חלק חשוב בריפוי, בהכרה, בהתבגרות של הילד הזה.
זה לא יפסיק לכאוב, אבל זה יביא בהירות, ובהירות מייצרת שקט - בגוף, במחשבות, ברגשות.
המחיר שמשלמים הילדים
אנחנו יודעים שלהורים שלא אוהבים ולא אהבו את ילדיהם יש הרבה סיבות טובות להיות ככה. את המחיר הזה הסדרה "בודקת" מדגימה לנו בצורה מושלמת. ילדה שגדלה להורים לא אוהבים, שהם ילדותיים בעצמם, שהיא עובדת ללא הרף לרצות אותם, לקבל מהם אהבה, להרגיש טובה בעיניהם, הופכת לאישה בוגרת שמסתובבת עם הפצע הפתוח הזה והוא מחבל במערכות היחסים שלה.
התעתוע של בתים ללא אהבה
חשוב לומר שרוב ההורים לא פוגעים במכוון, אך גם פגיעה שאינה מכוונת כואבת ופוגעת. ישנם למשל המון בתים "טובים" שהם נעדרי אהבה. אלו בתים בהם יש נתינה, יש בית נקי ומסודר, בגדים, חוגים, טיולים וארוחות אבל האהבה חסרה ואין מעורבות רגשית עמוקה.
כילדים אין לנו את היכולת המחשבתית והרגשית להבין שחסרה אהבה, להפנים שלא אוהבים אותי, משום שהתובנה הזו היא ממש מכאיבה וילד, על מנת לשרוד ולהשתייך, לא יוכל להכיר בה, ואם אפשר יהיה להכיר בה זה רק בבגרות.
הפצע הזה של חוסר אהבה במובן העמוק של המילה מגיע בצורות שעלולות להיות מאוד חמקמקות. פגיעה ישירה או תקופנות ואלימות הן ברורות יותר, אך כשיש נתינה ואין אהבה זה מבלבל, ובמקרים אחרים כההורים מחבקים וצוחקים אבל בשנייה שהם לא בטוב הם ממש פוגעניים זה עוד יותר מבלבל עבור הילד ועוד יותר פוגע.
ביטויי הפצע ההתקשרותי בזוגיות ובקשרים קרובים
אחד הדברים שהסדרה 'בודקת' מראה לנו היא איך הדמות הראשית הפצועה משחזרת מה שהיא חוותה וראתה בבית במערכות יחסים אחרות, איך היא פועלת בעולם מתוך דפוסי ההתקשרות ודפוסי ההגנה שלה ולא מצליחה לייצר קשרים קרובים מיטיבים כמו חברות נשית קרובה, כמו זוגיות.
לאורך כמה וכמה פרקים אפשר לראות ממש איך הדמות הראשית "מחבלת" ביחסים ולא נותנת להן להעמיק או להתגבש בכלל: היא פוגעת, היא מזלזלת, והיא לא מודעת לזה. ככל שהיא פוגעת באחרים היא כמובן פוגעת בעיקר בעצמה.
הפצע ההתקשרותי לרוב מייצר ילדים-מבוגרים שלא נותנים לאף אחד להתקרב באמת או להיפך - נותנים להתקרב יותר מדי מתוך צמא לאהבה.
שני דפוסי הפעולה האלה מפעילים מערכות יחסים רבות ומייצרים כאבים לא מודעים, ככל שילדים פצועים להורים פצועים ממשיכים מתוך אוטומט והרגל להרחיק אנשים או להכניס מהר מדי אנשים מבלי להבין למה.
להביא את הפצע לפריים טיים
האומץ והכנות של גיתית פישר לעשות סדרה כזו, להביא נושא כזה למודעות ולעמוד מאחוריו ולהגיד אני רוצה שידברו על הנושא הזה, אני רוצה שהורים יבינו מה הם עושים ועשו לילדים שלהם, אני רוצה להגיד שזה כן קל וכן אפשרי לאהוב את הילד שלך - כל אלו מעוררים בי פליאה והערכה עמוקה ממש. ומעבר לתוכן, מדובר ביצירה מבריקה. הקאסט כולו משחק נפלא: גיתית פישר, צחי גראד בתפקיד האבא ושרית וינו-אלעד בתפקיד האמא מעוררים כל כך הרבה רגשות בתסריט פשוט גאוני. אין לי מילים לתאר את הרהיטות של הדיאלוגים ואת העומק שהסדרה הזו מביאה.
הערה חשובה על שם הסדרה "בודקת"
מאוד תפסה אותי האנלוגיה בין השם לדפוס הפעולה ההתקשרותי. שם הסדרה הוא "בודקת" משום ששגית, הדמות הראשית, בודקת אנשים בנתב"ג לפרנסתה, ובעבודתה היא סורקת כל אדם שעובר בשדה התעופה ומחפשת אחר איום. בעיני זה משל מדויק למי שגדל בלי אהבה בטוחה: דריכות מתמדת, עין שלא נחה לרגע, חוסר אמון בסיסי ותחושה שכל מי שמתקרב עלול להזיק. ואז לפעמים אני אפגע קודם, אז אני ארחיק עוד לפני שאסתכן בהתקרבות.
כמה מילים על אהבה ואמונה
הדרך לרפא קשרים פוצעים היא באמצעות קשרים טובים יותר. קשרים ויחסים הכרחיים בחיינו והרבה ילדים שגדלו בבתים ללא אהבה מצליחים בבגרותם לייצר קשרים עם בני ובנות זוג מיטיבים, כמו שהם מצליחים להיות הורים אוהבים לילדיהם.
הפצע ההתקשרותי ממשיך לכאוב בבגרות והוא עשוי לגרום לנו לאבד אמונה באהבה, אבל בשורה התחתונה התרופה לאי אהבה היא אהבה. עלינו לתרגל זאת, כמו שרירים של אהבה.עלינו לזכור שמבוגרים שגדלו בבתים ללא אהבה יכולים וראויים לאהבה.
כמובן, ישנה עבודה פנימית רבה עבורם כדי להאמין באהבה בחזרה, כדי לבחור בקשרים מיטיבים ואוהבים בבגרות וכדי שיוכלו להקיף את עצמם באהבה ולא לוותר עליה. אבל זה שווה הכל. אהבה היא כמו חמצן. אהבה היא אוויר לנשימה!
גם אם יש לכם את הפצע הזה, שאחד ההורים או שניהם לא אהבו אתכם, אתם עדיין יכולים לאהוב ולהיות אהובים. זה ממש ממש אפשרי!
רק שנייה אחת לפני, צריך להכיר בזה - שזה הפצע של הילד או הילדה שהייתם.
שזה הפצע של אחד ההורים שלכם, או של שניהם.
לא משנה מה קרה ומה הסיבות, למבוגר או למבוגרת שאתם היום מגיעים חיים מלאים באהבה.
אז רוצו לראות את הסדרה "בודקת" אם טרם עשיתם את זה.ואני ממליצה גם, מעבר לסדרה, לחפש ברשת ראיונות עם גיתית, כדי להתמלא עוד ועוד מהחשיפה והכנות שלה.
ספרו לי מה חשבתם על הסדרה?
דנה.
תגובות