top of page

קדמת עדן: הפצע ההתקשרותי מנקודת המבט של ההורה הפצוע

תמונת הסופר/ת: Dana Keissary
Dana Keissary
לפני שעתיים (2)
זמן קריאה 4 דקות

הפעם אני רוצה להמליץ לכם על "קדמת עדן" סדרה חדשה בנטפליקס ולדבר עליה מנקודת מבט התקשרותית (כמובן) אבל קצת שונה מהרגיל. ״קדמת עדן״ היא סדרה על המאה הקודמת בקליפורניה, על שני אחים שגדלים בצל היעדרה של אמם ובצל היחסים המורכבים עם אביהם. דרך סיפורם של ההורים ושל הילדים, הסדרה עוסקת בפצעי ילדות, בקנאה ובאהבה, בדפוסים משפחתיים שעוברים מדור לדור ובאפשרות להשתחרר מהם ולבחור אחרת. 

תמונה של שני השחקנים הראשיים בסדרה "קדמת עדן" של נטפליקס. התמונה מאר mako
Photo by mako

הפצע ההתקשרותי - הפעם מנקודת המבט של ההורה


אני כותבת לא מעט על התקשרות ופצעים התקשרותיים מנקודת המבט של הילד. באופן כללי, גם בטלויזיה ובקולנוע, ובטח בעולם הטיפול, כולנו רגילים להתייחס לטראומות אקוטיות ולפצעים התקשרותיים מנקודת המבט של הילד: הכאב של הילד, הקושי, החוויה ומה זה עושה לילד כשההורים שלו לא היו מספיק אוהבים, נוכחים, תומכים עבורו, מכל מיני סיבות.

אין ספק שגם הסדרה ״קדמת עדן״ מעבירה באופן מוחשי וכואב את הפצע ההתקשרותי של הילד.

אבל הפעם אני רוצה להציע נקודת מבט אחרת. אני רוצה שנעצור לרגע ונסתכל דווקא מנקודת המבט של ההורה, משום שהסדרה הזו מראה לנו גם את ההיסטוריה של ההורים, ואיך הם הפכו מילדים להורים כאלה. בסדרה "קדמת עדן" אנחנו רואים את הדמויות בילדותם. יש לנו הזדמנות לבחון ולהבין אותם כילדים, ואת האופן בו הם נחשפים לפצעים שהם נושאים איתם ומבינים משהו מהדרך שהובילה אותם להיות ההורים שהם.


מה קורה להורה שלא מצליח לאהוב?


הורה אמור לאהוב את ילדיו. כך זה אמור להיות. אנחנו רגילים לשאול מה קורה לילד כשההורה לא אוהב אותו. אבל דווקא כאן, דרך הסדרה הזו, אני רוצה להתעכב ולשאול:

מה קורה להורה שלא מצליח לאהוב?

מה קורה להורה שלא מצליח לפתוח את הלב, לבחור אחרת, להיחלץ מדפוסים שהתקבעו בו עוד בילדותו?

בהרבה מקרים ההורה עצמו בכלל לא יודע שזה מה שקורה לו. הוא לכוד בתוך תבנית, מתנהג מתוכה, משחזר את מה שהוא מכיר, בלי יכולת לראות את האפשרויות האחרות. הוא לא בהכרח יודע שהוא לא מצליח לאהוב. הוא פשוט חי את מה שלמד, את מה שגופו ונפשו מכירים כאפשרי.

זה אחד הכאבים העמוקים ביותר של להיות לכוד בתבנית: להיות יצור לא בוחר.

אין לנו מושג עד כמה כואב להיות הורה שנוקשות מחשבתית, רגשית וגופנית מונעת ממנו להיפתח, להתרכך, להגיב אחרת. נוקשות היא אחד הדברים שמקשים עלינו לצאת מדפוסים ומיחסים שהתקבעו בנו. וכשהיא לא מצליחה להתרכך, היא עלולה לעבור מדור לדור, במעגל סגור שחוזר על עצמו שוב ושוב.

כמה קשה להיות הורה שלא מצליח לאהוב את ילדיו כפי שהם זקוקים לו.

כמה קשה להיות הורה שלא מצליח לבחור אחרת, שנשאר לכוד בעבר ולא מצליח לשנות את מה שהוא משחזר.

הטראומה נשארת בגוף, ממשיכה לפעול בהווה, ומכתיבה את החיים כאילו אין אפשרות אחרת.


את הכאב הזה, את מה שנושא הגוף הטראומטי, אדם וקת'י, שלימים הופכת לקייט, מעבירים בצורה כל כך מוחשית: שני אנשים בוגרים, שלשניהם הייתה ילדות קשה מאוד, הופכים להורים כואבים ומכאיבים.


להתבונן על הורה פצוע-פוצע במבט אחר


כצופים בסדרה, קל לנו לשבת מהצד, לשפוט ולכעוס עליהם. מדגדג לנו לכעוס עליהם, לשאול למה הם לא תופסים את עצמם, למה הם לא מצליחים להשתנות למען הילדים שלהם.

אני רוצה להגיד שזה מאוד קשה לעצור לרגע ולהתבונן בהורים כאלה בעיניים חומלות. לא רק במה שהם עושים לילדים שלהם, אלא גם במה שהם עצמם עוברים כשהם לא מצליחים לאהוב. 

כשהם לא מצליחים להשתחרר ממה שנעשה להם, גם כשהם כבר מבוגרים, גם כשהם כבר הורים.

אחד הדברים המאתגרים ביותר הוא להיות לכוד בתבנית של ההורים שלנו, בלי יכולת לבחור ולשנות.

סלמה פרייברג, פסיכואנליטיקאית ילדים, עובדת סוציאלית וחלוצה בתחום בריאות הנפש של תינוקות והקשר בין הורים לילדיהם, טבעה את הדימוי המופלא ״רוחות בחדר התינוקות״. משמעות המונח הזה היא שההורים שלנו, וההורים שלהם, נוכחים בחדר כשאנחנו מטפלים בילדינו. מה שלא זכרנו, מה שלא הצלחנו להרגיש ולעבד, עלול לחזור על עצמו ביחסים שלנו עם ילדינו.

ובסדרה הזו אפשר ממש לראות את הרוחות האלה מסתובבות בבית.


להחזיק בתקווה שילדות קשה אינה גזר דין להמשך החיים


הסדרה "קדמת עדן" היא סדרה יפה וכואבת שעשויה היטב. מעבר למשחק הנדיר ולתקופה המיוחדת כל כך, סוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה־20, אני מעודדת אתכם להסתכל עליה מנקודת המבט של ההורה: להתבונן בכאב של ההורה שלכוד בתבנית ומשחזר את היחסים עם הוריו.


לצד התוכן ההתקשרותי המופלא, יש בסדרה הזו עוד משהו יוצא דופן: אין בה משפט אחד מיותר. אין בה סצנה אחת מיותרת. כל משפט וכל סצנה נושאים משמעות, גלויה או סמויה, וכל פרט מצטרף בהדרגה לתמונה שלמה.

ואפילו המילה החשובה ביותר בסדרה היא בעברית. וזה ממש מרגש, משום שמילה אחת בעברית היא המוטיב המרכזי של הסדרה כולה. היא הלב שלה, והיא גם זו שמאפשרת לנו להחזיק בתקווה: התקווה שילדות קשה, פצעים התקשרותיים וטראומות אקוטיות לא חייבים להכתיב את המשך חיינו.

מחקרים מגישת ההתקשרות תומכים גם הם בתקווה הזו. מרי מיין, פסיכולוגית וחוקרת אמריקאית ידועה בקשר שלה להתפתחות תיאוריית ההתקשרות של ג'ון בולבי, עסקה במושג שנקרא ״ביטחון שהושג״ (Earned Security). מושג זה המתאר אפשרות של אנשים שגדלו בתנאים קשים לפתח ביטחון התקשרותי בבגרותם. אחת הדרכים שבהן אפשר לזהות את התהליך הזה היא היכולת לספר את סיפור החיים באופן קוהרנטי, תוך הכרה בעבר ובמשמעות שלו, בלי להיות לכודים בו בהכרח.


העבר שלנו לא נעלם. הוא גם לא תמיד מפסיק לכאוב, אבל אפשר לפתח יחס אחר אליו, וליצור מערכות יחסים קרובות ומשמעותיות שאינן רק שחזור של מה שהיה.


הדמויות האחרות, שמנסות לצאת מהתבנית הנוקשה


אני לא רוצה לעשות יותר מדי ספוילרים, ולכן רק אוסיף הערה אחת לסיום: 

חפשו בסדרה את שתי הדמויות שנאבקות ללא הרף בעבר שלהן ומתעקשות לרכך את הנוקשות שלהן. יש בסדרה הזו שתי דמויות שבוחרות, שוב ושוב, להילחם על האפשרות לא להישאר בתבנית.

יש משהו מטעה בהישארות בתבנית. היא אולי נראית כמו הדרך הקלה, פשוט מפני שהיא מוכרת לנו. היא דורשת מאיתנו להמשיך לעשות את מה שתמיד עשינו, להרגיש את מה שתמיד הרגשנו, לחזור על מה שאנחנו כבר יודעים. אבל לצאת מהתבנית, להעז להרגיש אחרת, לפגוש את העבר בלי להמשיך לציית לו, זו הדרך הקשה באמת.

והיא דורשת זמן. הרבה זמן. בסדרה "קדמת עדן" אפשר ממש לראות שזה לוקח שנים, אבל זו גם הדרך שבה משהו יכול להשתנות. שבה אפשר להפסיק להעביר הלאה את מה שהועבר אלינו, ולהתחיל לבחור.


רגע לפני שאתם מתחילים: זו לא סדרה קלה. גם התכנים וגם הצילום, שלוקח אותנו הרבה שנים אחורה, דורשים סבלנות. שמעתי לא פעם על אנשים שהחזיקו מעמד שני פרקים ועזבו. אם תתנו לה עוד קצת זמן, אני חושבת שתגלו בה משהו מיוחד.


ממש ממש ממליצה לראות את הסדרה המרגשת הזו.ספרו לי אם אהבתם,

דנה. 



תגובות


כאן המקום ליצור איתי קשר
אשמח לענות על כל שאלה לגבי טיפול, הדרכה, קורסים
וכל הקשור לפסיכותרפיה גופנית והתמקדות

הצטרפות לרשימת תפוצה

אני שולחת אחת לתקופה תכנים מקצועיים הקשורים לעולמות הפסיכותרפיה הגופנית וההתמקדות, ועדכונים על קורסים חדשים שנפתחים.

 050-5600770   |   dkeissary@gmail.com 
  • Facebook
  • Youtube
  • Instagram
  • Whatsapp

תודה שנרשמת לרשימת התפוצה שלי

bottom of page