העור שלנו הוא האיבר הכי גדול בגוף.
חלק מהותי מהתפקיד שלו הוא לשמור ולהגן עלינו מפני סכנות.
במילים אחרות - התפקיד שלו הוא לשמור על הגבול שלנו,
ולא לתת לאף גורם זר לפלוש למרחב האישי שלנו.
על מנת לפשט את הדברים אציין שכשאני מקרבת את היד למקור חם,
העור יזהה מיד את החום והגוף יזוז אחורה.
אם העור כל כך מתחוכם, ופועל כה מהר,
מדוע רבים מאיתנו חשים חוסר גבולות במערכות יחסים.
"רבים מאיתנו לא זזים אחורה גם כשאנו מרגישים סכנה, רבים מאיתנו מתקשים להגיד "לא" ו"די
גם כשאנו מרגישים מאוד לא נעים ונוח בסיטואציות מסויימות ובקשרים עם אנשים
התשובה היא - החיים שלנו, ההתנסויות שלנו, שלל החוויות שאנו חווים בדרך,
ככל שנחווה יותר חוסר בגבול בחיינו הצעירים כך יהיה לנו קשה יותר להציב גבול,
.או, נציב יותר מדי גבולות בחיינו הבוגרים.
לרב הניסיון שלנו להציב גבול יתנהל בשיח עם החלק במוח שאחראי על המחשבות שלנו.
כלומר נתקל בסיטואציה בה נחווה פלישה פיזית או נפשית,
"ולא נצליח להגיד "לא
כאן בדיוק יתחיל השיח עם החלק החושב: "יותר אני לא מדברת איתה", "בפעם הבאה אגיד לא
,..."בצורה ברורה
לרב נחווה המון תסכול בניסיון להציב שוב ושוב גבול שלא ינחל הצלחה גם בפעם הבאה.
זאת כיוון, שניסיון החיים "החליש" את היכולת של העור לזהות מצבים כאלו ולהגיב אליהם בצורה מייטיבה.
.הרעיון הכללי הוא למצוא דרך לעשות סנכרון בין המוח החושב, המוח המרגיש והמוח שחש את הגוף.
איך?
צפו בסרטון המצורף