• Dana Keissary

אף פעם לא מאוחר - על תשוקה בחיים ובטיפול


אם לא ראיתם את הסרט החדש של אמה תומפסון ״אף פעם לא מאוחר״ - לכו לראות

ואם אתם מטפלים או מטפלות ועדיין לא ראיתם - רוצו לראות!


אמה תומפסון, שחקנית מצוינת שאני מאוד אוהבת, חושפת את עצמה ואת גופה באומץ, ברכות ובאהבה בסרט שהוא פשוט נפלא, נטול אפקטים ואקשן, וכל כולו קשר אנושי.

מאוד נדיר לראות סרט שכל עלילתו מתמקדת במערכת יחסים. פשוט שני אנשים: מדברים, מסתכלים, מקשיבים, נוגעים, סובלים, נהנים, פשוט - שני א.נשים.


הסרט, מנקודת מבטי, עוסק בתשוקה, שיפוטיות, בייחודיות של כל אחד ואחת מאיתנו וביכולת החלמה.


מקומה של התשוקה בסרט ובטיפול


אוי תשוקה תשוקה, כמה את מורכבת… נושא התשוקה נמצאת במרכז העלילה של הסרט הזה. אמה, תומפסון, הדמות הראשית, אלמנה ואם לילדים בוגרים, מזמינה נער ליווי מתוך משאלה שיהפוך אותה ליצור מיני, לאחר שחיה שנים בנישואים בהם המיניות דלה, בלתי מספקת עד בלתי קיימת. מתוך הקשר ביניהם מתרחש תהליך ריפוי הדדי ובו שיח עמוק, חשוף ומרגש על תשוקה, מיניות, גוף, פגיעות ובדידות. תשוקה היא אנרגית חיים חיונית ובריאה. אך כולנו יודעים כמה היא מורכבת. כשאני מתבוננת בעבודתי בקליניקה על נושא התשוקה אני יכולה לפשט את היחס שלנו לתשוקה בחיים לשלושה חלקים: 1. חלקנו חיים ללא תשוקה. בניתוק, הימנעות או חוסר קשר לחלקים חושקים ומלאי תשוקה בתוכנו (ואז כמובן גם בחוץ).


2. חלקנו חיים עם תחושת עונש לצד התשוקה. כלומר, נמצאים בקשר עם תשוקה אך חווים חוויה מורכבת לגביה שקשורה לאשמה, בושה ותחושת עונש על כך שאנחנו יצורים בעלי תשוקה. 3. חלקנו חיים עם התשוקה בחופש, באהבה, בזרימה טבעית יותר. אפשר להתבונן על החלוקה הזו ולראות איך היא מתבטאת אצל מטופלים ומטופלות. כמובן, הביטוי ליחס לתשוקה ולמערכת היחסים איתה יתבטא לא רק בנושא הישיר אלא גם בשדות אחרים בחיים בעקיפין, משום שתשוקה היא אנרגיית חיות וחיים. אלו שחיים ללא תשוקה נמצאים בהימנעות, דחייה או נתק מולה. מדובר בא.נשים אשר מסיבות כאלו ואחרות נכנעו לחיים ולתכתיבים חברתיים ופועלים מתוך מה ״נכון לעשות״. א.נשים אלו עשויים לחיות חיים שלמים ללא תחושת עונג, ללא סיפוק ואפילו להרגיש שזה הדבר הנכון או הטבעי. כל התנהגות שאינה כזו עשויה להיתפס בעיניהם כזולה ודוחה.

א.נשים אלו מאופניים בגוף קפוץ. לעיתים גם בגוף או מזג "קפואים", כלומר, נעדרי חיות או חיבור לחיים.


השניים, אלו שיש בהם חווית "עונש", בושה או אשמה, כן יחוו תשוקה בחייהם, אך ירגישו דחייה או בושה, ירגישו שהם צריכים להיענש על תשוקתם, שיש בה מהיסוד דבר לא טוב. לרוב יהיה כאן רקע משפחתי או חברתי שתרם להשרשת המסר הזה לגבי תשוקה. החברה או בני המשפחה (או שניהם) עשויים לנדות אותם, לצחוק עליהם או לגרום להם לחוש שהם לא מוסריים, לא נורמליים, שזה משהו מביש, מלוכלך ורע.

אנשים אלו, גם אם יהנו מתשוקה, ירגישו מורכבות מאוד גדולה ועשויים לצבור בגופם זעם ותסכול רב. עשויה גם להיות תחושה של התרוקנות ונפילה מאוד גדולה אחרי תשוקה.


השלישיים, אלו שיחוו חופש ואהבה ביחס לתשוקה, יחוו את עצמם נאהבים ויאהבו אחרים. א.נשים אלו יאהבו את גופם לא בגלל שהוא "יפה" או מותאם לחוקי החברה, אלא מפני שהוא שלהם. הם יאהבו את הגוף של א.נשים אחרים והם יחוו את עצמם ואת התשוקה שלהם כאנרגיה טובה, ממלאת, כבריאות. אני משערת שאתם יכולים לדמיין כיצד הגוף של האנשים האלו יראה וירגיש כלפי פנים וחוץ. החוויה תהיה חוויה של חיוניות - בגוף ובנפש.


הקשר בין תשוקה לחיות וחיים


התשוקה, על כל מורכבויותיה, אינה שייכת רק לנושא המיניות. התשוקה קיימת בנו מרגע הלידה - היא מובילה אותנו כאנרגית חיים כשאנחנו תינוקות, ילדים ובוגרים ומניעה אותנו לחוש, ליהנות, לחוות עונג, לחקור בסקרנות את החיים ולהתמלא מהם. גם הקשר בין יצר ליצירה בחיינו הדוק ממש. תשוקה, סיפוק ועונג הם הבסיס להיותנו אנשים שמחים ומאושרים. לפיכך, כאשר החיות והתשוקה פצועות בחיינו או שאיננו בקשר איתם, דבר שקורה לכל כך הרבה מאיתנו, אנו חווים בחיים עצבות, דיכאון, קיפאון.


להתגבר על התשוקה, לדכא את היצר

תשוקה היא טבעית ובריאה, אך לצערנו, ברוב התרבויות היא אינה נתפסת ככזו, ולכן רבים מנסים ״להתגבר על תשוקתם״. התשוקה הזו מצטברת בגוף והופכות לאלימות או לחילופין לנתק מאנרגיית חיים. אנשים אשר אוגרים או פוקקים בתוכם את תשוקם עשויים להתפוצץ בכביש כשמישהו יעקוף אותם במצב הטוב ובמצב הרע יפגעו בעצמם ובאחרים באלימות פיזית על כל סוגיה. במקרים אחרים, דיכוי תשוקה עד כדי איבוד קשר איתה ונתק מוחלט ממנה יפגע בחיוניות ובאנרגיית החיים שלנו ועשוי להתבטא בדיכאון, בקיפאון במערכות יחסים ובחיים.


תשוקה וביקורת

שיפוטיות וביקורת הם חלק בלתי נפרד מנושא התשוקה. בחברה שלנו מסתובבים גם הצד המבקר שמחליט מה נכון עבור כולנו (אלו יכולים להיות גורמי דת אבל לא רק) וגם הצד ששפטו אותו או ביקרו אותו שמרגיש פחד לחיות את חייו ולבטא את תשוקתו בחופשיות. חשוב לזכור שהמון מאיתנו הפנימו לאורך החיים את הביקורת והשיפוט של המשפחה, הקהילה, הלאום והחברה בה הם חיים לגבי תשוקה, עד כדי כך שזה הפוך לקול פנימי ששופט ומבקר אותנו.


להביא את נושא התשוקה לטיפול


רבים מאיתנו מקבלים את הדרך בה חונכנו והיא נחשבת נורמלית כך שאין לנו צורך לשנות את התנהלות חיינו. לעומת זאת, רבים מאיתנו חשים את התחושות והרגשות שהזכרתי למעלה: נתק, קיפאון, דיכאון, עצבות, כעס, זעם, חוסר סיפוק ממשי ועוד ובוחרים ללכת לטיפול כדי לבדוק אם יש אפשרות אחרת. אם אפשר לחיות טוב יותר. אצל מטופלים רבים, גם אם הגיעו לטיפול מסיבות אחרות לגמרי, נושא התשוקה עולה בטיפול כנושא מהותי שמשפיע על כל שדות החיים, ונותן לנו הזדמנות לבחון יחד ובעדינות מה טיב הקשר שלנו עם תשוקה, עונג, חיות, יצר ויצירה.


הקשר כמקור לריפוי - איך כל זה קשור לטיפול בקליניקה?


בסרט "אף פעם לא מאוחר" ממש אפשר לראות באופן ממלא השראה מה צריך להתרחש בטיפול ובקשר מרפא כדי שיהיה לו סיכוי להצליח:


הדבר הראשון הוא ההבנה שאי אפשר להחלים מפצעים רגשיים לבד. הפצעים שלנו נעשו בקשר ולכן יכולת הריפוי הכי גבוהה שלהם היא בקשר עם אדם מיטיב.


הדבר השני הוא שהמטופל צריך לרצות לשנות משהו בחייו. בסרט רואים יפה שלעיתים אנחנו מגיעים לטיפול בגלל X ולאט לאט יש הבנה שאנו זקוקים ל Y. זה לא העניין. העניין הוא הרצון. הרצון שלנו לגעת בחלקים עמוקים בנפש.


הדבר השלישי הוא שכולנו אוהבים אגדות והיינו רוצים להכנס לטיפול ולצאת אחרים. אך האמת היא שטיפול הוא תהליך שזקוק לזמן, לשהייה, לקצב מאוד מסוים שבמהלכו לא נצא "אחרים" אבל נכיר ונקבל את עצמנו ונבחר את הבחירות שלנו בהתאם.


הדבר הרביעי קשור לדמות המטפל - על המטפל לראות את המטופל במובן העמוק ולהסתכל עליו בעיניים אוהבות. על המטפל להקשיב למטופל בקשב רב - לא רק לסיפור שהמטופל מספר אלא לרגשות, לצרכים ולעולם הפנימי שנמצא שם.


הדבר החמישי שהסרט מדגיש ומאוד חשוב בשדה התירפויטי הוא - ייחודיות.

לכל אחד ואחת מאיתנו פצעים שונים, צרכים שונים ומשאבים שונים. על המטפל לעזור למטופל למצוא את הייחודיות שלו. לא את מה שמצופה ממנו, לא מה שהוא אמור או צריך לחשוב. לא איך שכדאי שהוא יתנהג.


זה נשמע פשוט אך זו אולי אחת המשימות הכי מורכבות בקליניקה, מאחר שמעל הייחודיות מתיישבים כל המוסכמות, הציפיות, החינוך, התרבות וכל אלו ועוד מכסים או לפעמים חוסמים את הייחודיות האישית הטבעית שלנו.

לכן, כדי למצוא את הייחודיות מהמטפל נדרש, ראשית, להיות בעמדה הזו, ושנית, להיאזר בסבלנות, קבלה והמון אמפתיה.


לסיכום - אף פעם לא מאוחר, באמת!


מניסיוני בקליניקה וכמדריכת מטפלים אני רואה כמה הנושא הטעון הזה של תשוקה שזור בכל תחומי חיינו ומשפיע עלינו עמוקות - בגוף, ברגש, בבחירות החיים שלנו. אני מאמינה בלב שלם ורואה בתהליכים טיפוליים שבאמת אף פעם לא מאוחר לבחון את מערכת היחסים שלנו עם תשוקה בחיינו, לנסות לגעת בנושא בעדינות, בקצב שמתאים לכל אחד ואחת מאיתנו - הרווח הוא עצום והריפוי בקשר שלנו עם התשוקה לגמרי אפשרי.

צפייה נעימה דנה.


(תמונה-הולו)