בפסיכותרפיה גופנית ובהתמקדות שתי הגישות העיקריות בהן אני מטפלת לוקחים בחשבון שני אלמנטים מהותיים:
1. אינטראקציה במקום הראשון - פרופ' יוג'ין ג'נדלין – אבי גישת ה"התמקדות" הגה את הביטוי
" Interaction first"
ובכך שם את מערכת היחסים האנושית כראשונה בחשיבותה בטיפולים תרפויטיים.
2. הפסיכותרפיה הגופנית היא זו שהכניסה את הגוף לפסיכותרפיה. הגוף החי שטומן בתוכו היסטוריה שלא תמיד יש לה מילים ותובנות.
ולכן, בימים אלו כשאחד הנושאים הכי בוערים בהדרכות הוא הרצון של מטפלים ומטופלים להמשיך לעבוד און-ליין, אני קצת מוטרדת.
אנחנו והמטופלים שלנו טעמנו מן התפוח האסור וגילנו כמה הוא טעים
כמה נוח עבורנו ועבור המטופלים. בלי נסיעות. בלי הכנות. בלי כוסות מים. ניקיון ועוד.
פסיכותרפיה על כל גווניו הוא טיפול הלוקח בחשבון בעיקר שלושה חלקים עיקריים ואיתם עושים את רוב העבודה
מערכת יחסים. יחסים ביני לבין עצמי. יחסים בניין לבין גופי. מערכת יחסים ביני לבין האחר. מערכת יחסים בין הגוף שלי. לגוף של האחר. מערכת היחסים שלי עם הרגשות שלי ושל הרגשות שלי עם הרגשות של האחר ועוד ועוד ועוד
העברות. הן כלי בו אנו משתמשים במודעות ובעבודה משותפת אך ורק במערכת יחסים טיפולית
אתיקה מקצועית.
מקצועות רבים אשר לא אמורים לקחת בחשבון את שלושת הפרמטרים הללו אכן יכולים להיות מאוד יעילים ואפקטיביים בטיפול בזום.
אך מקצוע הטיפול דורש מאיתנו להתמודד עם שלושת הפרמטרים הללו על בסיס יומיומי
עלינו לקחת בחשבון כי על אף שמתרחשים תהליכים נפלאים בזום. כולנו אף חשנו את הגוף ואת המרחב האנרגטי. לעיתים אף התרחשו קפיצות משמעותיות שיתכן ולא היו קורות בתהליך פרונטלי.
אך עם זאת המרחב הזה מצמצם את הפרמטרים הכי משמעותיים שלשמם התכנסנו.
אם נהיה לרגע כנים, התופעה הזו לא נוצרה בקורנה, היא רק התעצמה.
העולם מתקשר היום בעיקר דרך מסכים
אין מה לומר, הרבה יותר קל לאהוב דרך ווטסאפ, מלא באימוג'י ומילים מלאות תשוקה
הרבה יותר קל לריב ולהיפרד דרך ווטסאפ.
אך האם זה הקשר שאנחנו מחפשים?
האם אפשר להגיע לסיפוק מלא בקשר בשלט רחוק?
האם מסך יכול להחליף מבט חי, מגע אמתי והתכוונות?
האם דרך מסך אפשר לחוש לאורך זמן את המרחב האנרגטי, אותו מרחב שכשמישהו מתקרב מדי מרגיש שחדרו לנו לפרטיות, או כשמישהו מתרחק מדי אנו חשים נטישה?
האם אנחנו מחפשים קל יותר או מקצועי יותר?
זום בימי משבר, חד משמעי, עדיף על כלום.
אך הוא לא הדבר האמתי.
עם זאת, יתכן כי הסיטואציה הזו היא אפשרות לבחינה עמוקה ומשמעותית
עבורינו, עבור המטופלים ועבור התהליכים.
זהו זמן לחקור מתוך מקום של סקרנות וקבלה, ולא ממקום של שיפוטיות וביקורת
מה הרווח שנתן לנו הטיפול דרך זום, ומה המחיר?
מה הסיבה העמוקה של הרצון להמשיך את התהליך בזום?
האם גם במערכות יחסים אחרות אנו מעדיפים מסך על פני קשר חי?
מה הפחד הכי גדול בלהישיר מבט, להתמודד עם קונפליקטים ולדבר על רגשות?
זום הוא מסך, הפרדה, מרחק.
הוא קצת מבלבל,
בחיים המודרניים - אנחנו מרגישים שיש לנו חברים כי יש לנו הרבה לייקים בפייסבוק ושולחים לנו ווטסאפ בימי הולדת ומוסיפים מלא לבבות וסמיילי.
בטיפול – אכן מתרחשים תהליכים נפלאים ועמוקים בזום.
אך, בשורה התחתונה, זהו קשר בשלט רחוק על כל המשמעות שלו.
עלינו לזכור כי הפצעים שלנו ושל המטופלים שלנו נוצרו בקשר, הריפוי יהיה לעולם בקשר והכמיהה הטבעית של יצור אנושי היא להיות בקשר, במגע, במבט ולהרגיש שייך.
מזמינה אתכם ליצור קשר ולהתייעץ בכל הנוגע לחזרה לקליניקה אחרי הקורונה
050.5600770 dkeissary@gmail.com