אריסטו היה הראשון שעסק במושג אתיקה.
הוא טען כי לכל פעולה שאנו מבצעים יש תכלית שלשמה היא מתבצעת, ולכל תכלית יש תכלית גבוהה יותר וגבוהה יותר.
אריסטו ראה כי לכל פעולה שלנו יש תכלית, וכינה את התכלית הגבוהה ביותר – אושר.
אושר, על פיו, אינו מגיע מתאוות וסיפוק מיידי. אושר מגיע מתוך מצב מתמשך וקבוע. ממצב בו אדם פועל על פי אמות מידה טובות.
אריסטו דיבר על החיבור בין שיקול דעת למעשים. על הצורך להבין לעומק מדוע אנו בוחרים לפעול בצורה כזו או אחרת.
הוא ראה באתיקה תחום העוסק באופי האדם, במידות הנדרשות מאופי טוב.
המשיך אריסטו ועשה קשר בין המידות של אדם למושג "טוב". הוא דיבר על מידות טובות, אופי טוב ומעשים טובים.
הוא אף הרחיב וטען כי חברה המחזקת אופי כזה בחבריה היא חברה משגשגת.
בהמשך כשהרומים ירשו את הפילוסופיה היוונית הם תירגמו את המילה אתיקה ל- moralis,- מוסר, מה שגרם לשינוי קל בהתייחסות למושג.
למה אם כן כללי אתיקה הם כה מורכבים במקצועות הטיפול?
אם אנו עוסקים במידות הקשורות לטוב, הרי כולנו מאמינים שהפעולות שלנו הן טובות.
כולנו פועלים ממקום טוב.
כולנו רוצים לעבור עם המטופלים שלנו תהליך מייטיב.
המילה 'טוב', אם כן, עלולה להטעות.
מכיוון שרוב כללי האתיקה הם אינם כתובים, ועלינו לחקור ולהבין אותם לעומק בעצמינו.
לא תמיד ה'טוב' נראה על פני השטח.
בהרבה מאוד מקרים ה'טוב' הוא סמוי.
אם נסתכל על כמה נקודות, מבלי להכנס לתוך תהליך ספציפי.
כשאנו עושים הנחה למטופל – המעשה הוא טוב.
כשמטופל מאחר לטיפול שוב ושוב, אך הוא מגיע עם הצפה גדולה ואנו בוחרים לא להעלות את נושא האיחור, ונענים להצפה – המעשה טוב.
כשמטופל מבטל טיפול ואנו בוחרים לא לחייב אותו – המעשה הוא מתחשב ונחשב כטוב.
כשמגיע אלינו מטופל שהוא חבר של בת דודה שלנו, והוא במצוקה, ואנו נבחר לטפל בו – המעשה הוא טוב.
בכל המקרים הנ"ל נראה כי פעלנו ממקום טוב.
אני חוזרת לאריסטו שטען כי לכל פעולה שלנו יש תכלית, ולכל תכלית, תכלית גבוהה יותר.
אריסטו כינה את התכלית הגבוהה ביותר אושר, וטען כי תכלית זו אינה מגיעה מסיפוק מיידי.
אושר, עבורינו המטפלים, הוא מקום בו אנו ישנים טוב בלילה.
מקום בו אנו מתרגלים להאט.
מקום בו לאורך זמן אנו מחייבים את עצמינו בבדיקה מתמדת את המעשים שלנו.
מקום בו אנו חוקרים שוב ושוב מהי תכלית של תהליך, מהי תכלית של כללי אתיקה, מהי תכלית בקשר הטיפולי ומהי תכלית בתהליך טיפולי.
התכלית הגבוהה בטיפול אינה מגיעה ממעשה מהיר שלא לקח בחשבון את ההשלכות ברמה העמוקה, גם אם על פניו המעשה נחשב כ"טוב".
כשאנו, כמטפלים, פועלים מתוך אימפולס מבלי להבין לעומק מה המשמעות של לעשות הנחה או לא להתייחס להתנגדויות שמתרחשות בשדה אנו פוגעים בתכלית הגבוהה.
קשר טיפולי שונה מקשרים אחרים, מכיוון שהתכלית שלו שונה.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא
דנה