לאחרונה אנו נחשפים למקרים בהם נחצה קו אדום בין מטפלים או מטפלות לבין המטופלים או המטופלות שלהם.
לצערי, זו תופעה שממשיכה לקרות בין כותלי חדר הטיפול, אשר אמורים להוות מרחב בטוח עבור כל מי שנכנס אליהם, ולצערי הרב עוד יותר ישנם מקרים רבים שנשארים כפצע עצום בגופם ובנפשם של מטופלים ומטופלות, אשר בוחרים או שלא בוחרים - לא לשתף. אבהיר זאת כבר בהתחלה: מגע מיני או מחווה מינית אינם יכולים להתקיים בחדר הטיפולים ומהווים חצייה ברורה ובוטה של גבול אסור ושל כללי אתיקה בטיפול (בכל תחום טיפולי). המקרים שאנו שומעים עליהם, של הפרת גבול בוטה כזו, הם מקרים פרטיים של מטפל אחד בכל פעם ולא של תחום או דיסציפלינה טיפולית מסוימת. מי שחוצה את הגבול ומפר את כללי האתיקה עשוי לעשות זאת ללא קשר לתחום הטיפול והעיסוק שלו וללא קשר לשאלה אם הוא חתום על כללי אתיקה או לא. לצערנו זה קורה שוב ושוב ואני מרגישה צורך וחשיבות לפרט איך זה קורה, למה זה קורה ומה חשוב וצריך לעשות.
איך זה קורה? איך זה מגיע לשם?
אני מאמינה שמגע מיני או מחוות מיניות או כל מערכת יחסים שמחללת את המרחב הטיפולי אינה מתרחשת ביום אחד או בבת אחת. זהו תהליך הדרגתי, בו המטפל אינו מזהה בזמן (וזו, כמובן, האחריות הבלעדית של המטפל) ואינו מצליח לעצור את "הכניסה האסורה" למרחב מסוכן ואסור.
אני מאמינה שמערכת היחסים בין מטופל למטפל מתדרדרת למגע מיני משלוש סיבות עיקריות:
השדה המיני של המטפל ו/או המטופל פצוע ולא מטופל או מעובד.
המטפל חושב שהתפקיד שלו הוא לרפא את המטופל וחושב שיש לו את היכולת לרפא אחרים.
המטפל נופל לשדה ה'יחסים המקבילים' בין אם מאחר שהוא בהעברה ובין אם אינו מבין לעומק מהם יחסים מקבילים בטיפול ומדוע הם אסורים.
שדה מיני פגוע של המטפל
מטופלים רבים מגיעים לטיפול כיוון שמשהו או מישהו בילדותם חצו את הגבול שלהם באופן פוגעני.
מטופלים אלו מחפשים כל חייהם בכלל ובמערכות יחסים בפרט מישהו שישמור ויכבד את הגבולות שלהם. נושא של גבולות הוא רחב, וגם אם אכתוב עליו במשך שעות לא אוכל לכסות את כולו.
לצורך הדיון כאן אומר כך: פגיעה בגבולות שלנו גורמת לנו להתנהלות מודעת אך גם לא מודעת במערכות יחסים. מטופלים כאלה עשויים להיות פגיעים יותר ומודעים פחות לנושא הגבולות בחייהם.
בטיפול עם מטופלים אלו נידרש למשנה זהירות. בתהליך אנו עובדים על מציאת המשאבים הפנימיים כדי להתמודד עם הפצע מהעבר, בהווה, ובמקביל על בניית מערכת יחסים (מטפל/מטופל) בטוחה, אשר שומרת על גבולות ומאפשרת לנו להבין איך אנחנו פועלים באופן לא מודע כתוצאה מהפגיעה.
זהו התפקיד בה"א הידיעה של המטפל כשמגיע מטופל או מטופלת עם פגיעה בגבולות.
הבעיה הגדולה נוצרת כשגם השדה של המטפל פגוע באותו התחום. מפגש זה עשוי להיות נפיץ.
אני לא אומרת שמטפל אשר נפגע בילדותו בנושא של גבולות לא יכול לטפל במטופל המגיע עם בעיה בנושא של גבולות, אך אני אומרת, באופן חד משמעי, שמטפל או מטפלת שנפגעו בילדותם בנושא של גבולות מחוייבים ללכת לטיפול ארוך טווח, לעבד את הנושא באופן עמוק ובנוסף לקחת הדרכות ולהיות גלויים, על בסיס קבוע. כל עוד הם בוחרים לטפל - זה המעשה האחראי.
האמונה שמטפל יכול לרפא
נושא זה קשור בעצם לאגו של המטפל, למטפלים מאוד אינטילגנטיים עם כריזמה גדולה, שמחזיקים או מפתחים בשלב כלשהו את האמונה בכוחם לרפא וברשות שלהם לרפא בכל דרך אפשרית.
למטפל אין את היכולת לרפא את המטופלים שלו. הוא אינו אלוהים.
כמטפלים, אנו יכולים לעזור לתהליך ההחלמה, לתמוך בו, לתת כלים ובעיקר להיות שם עבור המטופלים שלנו במקום שבעבר לא היה שם מישהו עבורם.
כאשר המטופל מגיע לקליניקה עם פצעים בגופו ובנפשו, בדיוק כפי שאנו נחתכים, גופינו יודע להחלים באופן ספונטני. כך גם בתהליך תרפויטי. אנו מאפשרים את המרחב והתנאים התומכים.
למטופל ישנם תאים שיכולים לרפא את גופו ויש לו משאבים רגשיים שיכולים לרפא את נפשו.
תהליך ההחלמה תלוי בגודל ובעוצמות הפצעים, בזמן בו המטופל הגיע לטיפול ובמוכנות שלו לעבור תהליך.
מטפל שחושב שהוא מחזיק את היכולת לרפא את המטופלים שלו, שהוא מקור הריפוי, לא רק שפוגע ביכולת הספונטנית שלהם לרפא את עצמם, אלא מחזיק בתכונות כמעט משיחיות וכמעט אלוהיות הפוגעות בתהליך כולו. מטפל כזה עשוי לחצות את הגבולות, להאמין אמונה שלמה שמותר לו לנהל יחסים ומותר לו לרפא את המטופל או המטופלת בכל דרך אפשרית, שמגע מיני, יחסים מיניים הם חלק מהריפוי. זו כמובן, אמונה מסוכנת מאוד שנגמרת בהרס של אמון המטופל ובפגיעה אנושה בתהליך הטיפולי כמו גם באמון שמטופלים נותנים באופן כללי יותר בעולם הטיפול ובמטפלים.
יחסים מקבילים
הקוד האתי של כל תחומי הטיפול מדבר על איסור קיומם של יחסים מקבילים.
"יחסים מקבילים/כפולים מתייחסים למצב בו איש המקצוע מקיים במקביל לקשר המקצועי עם לקוח, קשרים נוספים השונים במהותם מהקשרים המקצועיים. הקשרים יכולים להיות מקצועיים שונים עם אותו לקוח (מטפל ומדריך לאותו מתמחה) או עירוב של יחסים מקצועיים ולא מקצועיים (קשרים חברתיים, עסקיים ועוד). קשרים אלו יכולים להיווצר לפני הקשר המקצועי, במהלכו או לאחר סיומו."
(מקור הציטוט: יהודית אכמון)
הנחת המוצא שלנו היא שמערכת היחסים בין מטפל למטופל אינה סימטרית.
בדיוק כמו בצבא, בין מפקד לפקודה או בין מפקדת לפקוד. אלו הם, מראש, יחסי מרות.
גם אם הפקוד או הפקודה מעוניינים במערכת יחסים אינטימית, ומדובר בשני בוגרים שמנהלים מערכת יחסים - על המפקד לעצור קשר זה כיוון שהיא אינה סימטרית.
בדיוק מאותו המקום, אנו המטפלים, חתומים על קוד אתי, אשר דורש מאיתנו לא לנהל מערכות יחסים מקבילות או כפולות עם המטופלים שלנו.
באופן הפשוט ביותר: מטפל לא יכול לנהל עם המטופל.ת אף קשר אחר מלבד יחסים מקצועיים/תרפויטים בזמן התהליך הטיפולי וגם לאחר שהוא הסתיים.
מורה אינו יכול לטפל בסטודנטים שלו, מההווה, מהעבר ואולי מהעתיד (אם הוא מורה בבית ספר עליו לקחת בחשבון כי יתכן והוא ילמד כיתה בה יהיה מטופל שלו, ועליו למנוע זאת מראש).
מטפל אינו יכול לשכור שירותים ממטופל שלו.
מטפלים ומטופלים אינם יכולים לנהל קשר חברי, אישי, רומנטי ומיני, לא בזמן הטיפול, לא אחריו ולא לפניו (כלומר אסור למטפל לטפל במטופל שהוא מכיר אישית מראש).
השמירה וההקפדה על איסור יחסים מקבילים הן מה ששומר עלינו כמטפלים ומה ששומר על המטופלים שלנו על מקצועיות ומוגנות התהליך הטיפולי.
איך מונעים יחד את ההידרדרות הבאה, את המקרה הבא?
בעזרת מודעות. בעזרת אחריות. כמטפלים, עלינו ללמוד את נושא האתיקה והיחסים המקבילים. גם אם איננו מחויבים או חתומים עליהם, עלינו להבין לעומק את המשמעות והאחריות שמוטלת עלינו מתוקף בחירתנו לעסוק בנפשם, בגופם ובחייהם של אחרים. נוסף על כך, עלינו להיות בהדרכה רציפה ומקצועית. הדרכה מקצועית עוזרת לנו לאתר נקודות עיוורון ולהבחין בנורות אזהרה מראש ובזמן. הדרכה מקצועית משקפת לנו כשאנחנו בהעברה, בחציית גבול, בסכנה ובלבול לגבי מעמדנו ולגבי היחסים. הדרכה מקצועית יכולה לעזור לנו להבין איך לנהוג ומה קורה כשמיניות או התאהבות עולות בקליניקה - והן עולות, וזה טבעי. כמטופלים או מטופלות, עלינו לדעת, להבין ולזכור שיחסים מקבילים ביני לבין המטפל.ת אינם לגיטימיים. שקשר מיני או מגע מיני בקליניקה או מחוצה לה הם דבר אסור בתכלית. שגם אם מגע הוא חלק מהטיפול - אם הוא מרגיש לי לא נכון וחוצה גבול, אם הוא מעלה בי בלבול ואי נוחות, הרי שיש פה נורת אזהרה. אם הקשר הטיפולי מעלה תחושת "סוד", אם הוא מעלה בך בושה או הימנעות, אם גבולות הקשר מרגישים מעורפלים ומבלבלים או שמשהו מרגיש לא טוב בבטן - אלו נורות אזהרה להתייחס אליהן ולבדוק. נוסף על כך, כמטופלים עלינו להבין שהתהליך הוא שלנו, שאנו אלו שבוחרים ומחליטים ושהמטפל.ת אינו יודע כל ובטח לא "יודע יותר מאיתנו". אם יש לנו תחושה שכל הידע והכח בידי המטפל.ת, הרי שגם זו נורת אזהרה מקדימה בתהליך, ועלינו לפקוח עיניים.
דנה.