• דנה קיסרי

מה קורה כשמטופל אומר "אני לא כועס"


מה קורה כשמטופל אומר "זה לא מעצבן אותי", "אני באמת אוהב אותו", "אני לא כועס"

אבל הגוף שלו מראה אחרת

הפער בין המילים לרגשות, או בין המילים לתחושה הגופנית הוא לפעמים ה- סיפור בקליניקה.

כל חוויה הנצרבת בגוף באה לידי ביטוי בקליניקה במילים, במשפטים ובביטויים שאנחנו והמטופלים למדנו להפנים במשך השנים, ולהאמין שאכן המילים יוצרות את החוויה.

הדבר קורה באופן טבעי אצל כולנו באופן הבא:

החיים שלנו הם רצף של חווייות והתנסויות.

אלו יוצרים עם השנים רגשות ומחשבות.

הדרך בה אנו חווים את החיים הוא ראשית דרך הגוף, דרך חוויה.

כל סיטואציה בה אנו נתקלים נחווית בצורה גולמית בגוף.

כילדים אנו לומדים להגיב אליה רגשית ולאחר מכן מחשבתית דרך הסתכלות והקשבה למבוגרים.

דוגמה יפה ניתן לראות כשילד נעלב.

מיד ניתן לראות על פניו את העלבון.

הגוף שלו הרגיש מיד תחושה שתורגמה על פניו כעלבון.

שלב התגובות, המחוות, התנועות, הכוונה והמילים של המבוגרים קריטית בשלב הזה.

אם הוא יקבל לגטמציה על ההרגשה שלו: "זה באמת מאוד מעליב שהוא לקח לך את המשחק" - הילד, למרות העלבון יחווה הרגשה של וויסות, כיוון ששלושת המוחות (החש, המרגיש, החושב) שלו מסונכרנים.

אם הילד לא יקבל תמיכה בהרגשת העלבון (מה שקורה המון): "בוא, לא קרה כלום, הוא יחזיר לך את המשחק" או "אתה יותר גדול, תוותר" או "אתה לא צריך להעלב" - הילד יחווה פיצול.

כשהתהליך הזה יתרחש שוב ושב, הילד יחווה שוב ושב פיצול, ויתרחק מההרגשה שהוא מרגיש בגוף, וילמד לפרש מצבים דרך רגשות ומחשבות שאינן מחוברות להרגשה האמתית שלו.

הפער בין החוויות שנצרבו בגופינו כילדים ותורגמו על ידי הגדולים לרגשות ומילים לא תואמות,

הן אומנם קפאו בגופינו בעבר, אך הן עושות שמות במערכת היחסים שלנו עם עצמינו ועם הסובבים אותנו, ברמה יומיומית בהווה.

א.נשים מגיעים לטיפול ,לרוב, כשהם אינם חשים או מודעים לפיצול, וזה יכול לבוא לביטוי בפער בין המילים שנאמרות, הסיפור שמסופר לבין הרגשות והתחושות הגופניות שמסתובבות בחדר הטיפולים.

הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בדרך בה מטופל יאמר:

"אני בכלל לא כועס" - בזמן שכפות הידיים שלו קפוצות, רגל זזה באי נוחות והנשימה שלו נהיית מהירה יותר.

או

"אין לי שום בעיה לשלם על טיפול שביטלתי באותו יום, זה לגיטימי" - עם חיוך מאומץ, ישיבה זקופה מהרגיל והגוף זז באי נוחות ולא מצליח למצוא תנוחה נוחה.

ההתרחקות המחוויה, מהתחושה הגופנית והתרגום שלה למילים ורגשות שאינן קשורות לחוויה - לא מוחקות את החוויה.

החוויה נותרת בגוף מבולבלת יותר, ואנו כלואים בתוך דפוסים ובהתנהגות יומיומית שמקשים עלינו עם עצמינו ובמערכות יחסים שטחיות וגם אינטימיות.

אם מנסים שוב ושוב לשכנע את עצמינו דרך מילים ודרך רגשות שבפעם הבאה נפעל אחרת, נרגיש אחרת, נתפקד אחרת, אך בפועל החוויה עדיין בגוף, ועד שלא יהיה סינכרון בין שלושת המוחות, נחווה שוב ושב תחושות של כאב, כישלון, אכזבה ועוד.

התמקדות היא גישה חווייתית, אשר מקשיבה למילים באופן חווייתי.

ההקשבה בהתמקדות אינה רק דרך חוש השמיעה. החיפוש אחרי המילים מגיע רק לאחר שעולה חווייה.

ההתמקדות היא גישה אשר יוצרת גשר בין המילים על פני השטח, לבין הרגשות שנמצאות ממש מתחתן לבין התחושות הגופניות אשר נמצאות מתחת לפני השטח - זוכרים את הילד שנעלב?

התמקדות יוצרת גשר בין התנהגות והתנהלות יומיומית לא מודעת, בהווה, לבין החוויות שמוחזקות בגוף מהעבר.

מפגש עם התחושות הספציפיות הללו, מתן לגיטמציה להרגשה, חיפוש אחר רגש המתאים כמו כפפה לתחושה הספציפית ומציאת המילה - יוצרת אינטגרציה בשלושת המוחות וגורמת לנו ולמטופלים שלנו לתחושת וויסות.

עבודה לאורך זמן, בהתמקדות מאפשרת לנו לצמצם פערים בין תחושת הפיצול אשר נוצרה בילדותינו, צרובה בגופינו, ועושה שמות בנפשינו, לתחושת הוויסות שכולנו מייחלים לה.

#PTSD #פוסטטראומה #הלםקרב #טיפולבלוחמים #טיפולבבנימשפחהשללוחמים #השפעהביןדוריתשללוחמים #פצעיםשללוחמים #טיפולנפשיבלוחמים

צרו איתי קשר

קרית אונו