• Dana Keissary

תכעס אבל בשקט

כעס הוא אחד הרגשות הכי בסיסים שקיימים בכל יצור אנושי. כעס הוא רגש הישרדותי שיכול לעזור לנו להימנע מסיטואציות מאוד מורכבות או לדעת להתמודד איתן.





ניתן לראות בקלות כעס אצל תינוקות עוד הרבה לפני שיש להם מילים. זאת משום שכעס, כמו פחד, עצב, שמחה, הפתעה וגועל הם רגשות מולדים הקיימים בכל התרבויות. כעס הוא רגש בסיסי אשר נמצא אצל כל אחד ואחת מאיתנו ועם זאת הוא אחד הרגשות הראשונים שמצפים מאיתנו להדחיק, לא להביע או הגרוע מכל - מעוותים לנו אותו:

  1. מצפים מאיתנו לא לכעוס ולא להביע כעס וממש מגיל צעיר בכל פעם שהילד או התינוק מביע כעס ההורה מפנה כלפיו מבט כועס שמצפה ממנו לעצור. זו דוגמה אישית מעוותת- להורה מותר לכעוס אבל לילד לא.

  2. דורשים מאיתנו להדחיק כעס ואומרים לנו משפטים כמו: ״גברים לא מראים כעס״

  3. "אישה לא צועקת" ״תשלוט על עצמך״ ״אז מה אם אתה כועס, כל פעם שאני אכעס על משהו אני אתחיל לצעוק פה?״ ״הכעס הוא בראש שלך״ ״אתה בוחר לכעוס״

  4. מעוותים לנו את הכעס: המבוגר ישנה לילד את התפיסה שלו את המציאות. לדוגמה, ילד חטף לילד אחר צעצוע. הילד שחטפו לא את הצעצוע כועס ומתחיל לרוץ אחרי הילד השני. ההורה עוצר את הילד הרץ כלומר עוצר את התנועה של הרגש ואף מבלבל את הילד: ״הוא יותר קטן תוותר לו״, "הוא לא התכוון לחטוף לך״ וצעד אחד רחוק יותר ״הוא משחק איתך״... הילד נותר מבולבל. בגוף הוא מרגיש כעס אך אומרים לו שהוא מרגיש משהו אחר.

ככל שאנחנו גדלים מצפים מאיתנו יותר ויותר לא להביע כעס, עד כי הרבה פעמים שכחנו איך הוא מרגיש.

מה שגורם לנו:

  1. במחשבות - הכעס משנה צורה. הכעס הופך למשהו אחר - "אני לא כועס אני פשוט לא מבין למה התנהגת ככה".

  2. ברגשות - אנחנו מדחיקים את הכעס. כמו ניתקנו את צינור הכעס. ״אני אף פעם לא כועס״.

  3. בגוף - במקום לכעוס על מישהו ואף להתעמת איתו, אנחנו יכולים, לדוגמה, לנתק קשר/להתעלם וכד'. במקום לכעוס אנחנו עושים ספורט. במקום לכעוס אנחנו מביעים רגש הפוך לגמרי ״אני ממש לא כועס עליך״ יבוא עם חיוך מאוזן לאוזן.

מצד שני, על אף שכעס הוא רגש בסיסי, אם הוא מופיע כל הזמן – זה גם מצביע על בעיה של חוסר ויסות.

מה הבעיה הכי גדולה של כעס כשהוא לא מווסת - כלומר - מודחק או משתחרר כל הזמן?

הכועס המדחיק - הופך להיות קורבן.

הכועס המוחצן - הופך להיות מקרבן.

זוהי עמדה, שלרוב, היא אינה מודעת, אבל היא מנהלת כמעט את כל מערכות היחסים שלנו.

זו עמדה שבה הכועס המדחיק ירגיש קורבן בחלק מאוד גדול מהסיטואציות בחייו וכמעט בכל מערכות היחסים בחייו

ואילו הכועס המוחצן יהפוך את כל מי שנמצא לידו לקורבן ויאשים את המדינה, את הבוס, את אימו וילדיו בכל מיני מצבים.

שניהם נמצאים בעמדה שהיא לא בחירה שלהם.

זהו הרגל שהם לכודים בו ואינם יכולים לצאת משם.

אין שם בחירה ובעיקר אין לקיחת אחריות.

הפחדים הכי גדולים של הכועס המדחיק, שאם הוא יתחיל לכעוס הוא לעולם לא יפסיק ושאם הוא יכעס לא יאהבו אותו. הרי זו הסיבה שבגללה הוא הפסיק לכעוס כילד. הוא פחד שלא יאהבו אותו אם ימשיך לכעוס.

הפחדים הכי גדולים של הכועס המוחצן הם שהוא יהפוך להיות עדין ורגיש ושאנשים לא יעריכו אותו. הרי זו הסיבה שבגללה הוא הפך להיות כועס כל הזמן, אמרו לו: "תהיה גבר", "אל תראה שפגעו בך".

אם זיהית את עצמך ככועס מדחיק או ככועס מוחצן, זה זמן מצויין ללכת לטיפול.

נלמד ביחד להכיר את החלק הכועס שלך, איפה הוא נולד, מה גרם לו להיות מודחק או מוחצן, נדבר איתו ונאפשר לי להביע את עצמו בצורה שתהיה הכי מותאמת לך ולסיטואציות מסוימות.

נלמד לזהות מתי הוא פועל על אוטומט ומתי יש לך את אפשרות הבחירה מולו ובעיקר נלמד לזוז מהעמדה של הקורבן או המקרבן על מנת למצוא חלקים נוספים בך ולאפשר לך לקחת יותר אחריות על המעשים שלך, ולנהל מערכות יחסים פתוחות ואמיתות יותר.

דנה קיסרי, פסיכותרפיה גופנית והתמקדות