• Dana Keissary

ריקוד האש - על פיתוי וייעוד בקליניקה


(זה פוסט בלי ספויילרים אני מבטיחה!)

כבר הרבה זמן אני חושבת מה לכתוב על יצירת המופת "ריקוד האש" של רמה בורשטיין. זו סדרה מומלצת ומפעימה ממש. מעבר לתסריט הגאוני, המשחק המצוין והעומק הרגשי ששום מילה לא תצליח לתאר, אני מרגישה שהסדרה הזו מביאה שאלות וסוגיות לא פשוטות עבור מטפלים, שכדאי לנו להתעכב עליהן.


זה הייעוד שלי


בסדרה מתמודד הגיבור הראשי (יהודה לוי) עם שאלת הייעוד שלו, עם תחושת שליחות עמוקה ורצון בלתי נלאה להציל את המטופלות שלו. כמו שעשוי לקרות אצל מטפלים רבים, הדחף להציל את המטופל והתחושה שזה הייעוד שבחר בו - מטשטשים את הגבולות והסטינג וגורמים לו לחצות גבול או לרצות לחצות גבול של הטיפול ושל המטופל. הרבה פעמים אני שואלת סטודנטים שלי - למה בחרתם להיות מטפלים? והרבה פעמים אני שומעת תשובה בנוסח: "זה הייעוד שלי" או: "זה לא אני בחרתי, זה בחר בי" כמטפלים, כשתחושת השליחות כה עמוקה והדחף לעזור ולהציל גדולים זה מחייב אותנו להתבונן, להיות עם יד על הדופק, משום שדחף חזק "להציל את המטופל" או ללכת עד הסוף עם תחושת השליחות שלנו - עשויים לגרום לנו לחצות גבול או לפגוע בתהליך הטיפולי של המטופלים שלנו.


פיתוי וגבולות


הסדרה "ריקוד האש" עוסקת בפיתוי וגבולות בתהליך רגשי. בהרבה תהליכים טיפוליים יש פיתוי גלוי או סמוי, אך בסדרה הפיתוי הוא פיתוי מפורש ממש, פיתוי רומנטי פשוטו כמשמעו והתאהבות. בקליניקה, הרבה פעמים הפיתוי יהיה פחות מפורש ויותר סמוי. פיתוי בקליניקה הוא מצב שבו אנו מרגישים דחף לחצות איזה גבול, לפעמים בלי לשים לב בכלל. בעולם הטיפול פיתוי מגיע הרבה פעמים בתחפושת. כלומר, הוא מרגיש או נראה כמו מעשה טוב, מעשה אנושי, אפילו המעשה שנכון לעשות. הכוונה שלו היא לטובת המטופל. אלא שמתחת לתחפושת יושבת הסכנה לכשל אתי, לחציית גבולות, לפגיעה בתהליך הטיפולי. הכוונה הטובה עשויה להתברר כשיקול דעת מוטעה או היחטפות שמקורה בחוסר הבנה עמוק של מערכת היחסים בין מטפל למטופל, חוסר הדרכה, חוסר תשומת לב להעברות והזדהויות ועוד.


איך נזהה פיתוי בקליניקה?


כשאני אומרת פיתוי איני מתכוונת בהכרח לפיתוי מיני או רומנטי, שהוא מקרה מובהק יותר וברור, אלא לפיתויים אחרים, סמויים, שמתחפשים לכוונה טובה. ישנם מקרים בהם הפיתוי לבוא לקראת מטופל, לרצות אותו, לעזור לו, להתעלם מהתנהגות מסוימת שלו - אינם בהכרח לטובת התהליך, או לכל הפחות - דורשים תשומת לב עמוקה בטרם נבחר או נעשה החלטה. מקרים קלאסיים כאלה בקליניקה עשויים להיות:

  • כשמטופל מבקש הנחה בתשלום

  • איחורים חוזרים ונשנים

  • ביטולים חוזרים ונשנים

  • כשמטופל מבקש בקשות אישיות ומידע אישי עלינו

  • כשמטופל רוצה לתת לנו מתנה

  • כשמטופל רוצה לייסד יחסים מקבילים או יחסים מחוץ לשעות הטיפול

כמטפלים, לעתים נתפתה לעשות "את הדבר הנכון" או "את הדבר האנושי" כמו למשל לוותר על התשלום או לקבל את האיחורים, אך האמת היא שטיפול מצריך מאיתנו לעשות את המעשה הנכון לעיסוק שלנו, האחראי, הנכון אתית - וגם אם נבחר לקבל איחור או לתת הנחה, עלינו לעשות זאת במסגרת תשומת לב עמוקה ויחד עם ההדרכה שלנו.


להיות ערים לפיתוי - להיות בהדרכה


לפעמים מתוך כוונה כנה לעזור, להציל, אנחנו עשויים לפגוע בתהליך. לחצות גבול ביחסי מטפל-מטופל או לקחת מהמטופל את האחריות שלו לתהליך. לכן עלינו להיות עם יד על הדופק, במיוחד במקרים שקרובים מאוד לליבנו ונוגעים בנו עמוק. במיוחד עם מטופלות ומטופלים שממש חשובים לנו, שעולה בנו דחף להציל אותם, לעזור להם. כמטפלים, עלינו לבדוק כל סיטואציה שיש בה חשד לפיתוי או חציית גבול במסגרת הדרכה. על מנת להבין מה נכון לעשות עכשיו עם המטופל הספציפי בסיטואציה הספציפית אחרי שבדקנו ביחד עם ההדרכה שלנו את כל נושא ההעברות, ההיקשרות ויחסי מטפל מטופל. חשוב לי לומר שהפיתוי הוא משהו מאוד טבעי, הוא קורה לכולנו. התחושה שלהיות מטפלים זה הייעוד שלנו היא תחושה טובה, יש לה כוונה עמוקה וראויה, אך עלינו לזכור כל העת שהייעוד והרצון שלנו לעזור באים עם המון אחריות - לתהליך, למטופל, לעצמנו כמטפלים. וכמובן - רוצו לצפות בריקוד האש! זו סדרה עמוקה, יפה, מרגשת ונפלאה כל כך….. צפייה נעימה דנה.