• Dana Keissary

על רמות ויסות ועל נוחות בטיפול

כאשר אנו פוגשים מטופלים ומטופלות בקליניקה הם נמצאים בכל מיני מצבים שונים של ויסות.

המטרה שלנו בטיפול היא לעבוד עם מה שמגיע, עם רמת הויסות שמופיעה בפנינו, מבלי לשפוט או להאיץ אותה להשתנות, אך במקביל, אנו שואפים להגיע לנוחות מסוימת שתאפשר למטופל לחוות תובנות, לחוש מוגנות ובטחון, להיפתח ולסמוך על המרחב ועלינו.

נוסף על כך, אנו שואפים ללמד את המטופל, באמצעות מה שקורה בקליניקה, לווסת את עצמו ולנהוג בדרך מיטיבה ברגשותיו - מחוץ לקליניקה, בחייו. מהי רמת הויסות של המטופל? על מנת להעריך את רמת הויסות נוכל ברוב המקרים לחלק זאת ל: 1. מצב מתוח או מצב טעון 2. מצב רגוע 3. מצב רפוי חשוב להזכיר, שאין כאן מצב טוב או רע - זו פשוט דרך עבורנו להבין איפה המטופל נמצא כרגע, על מה נוכל או לא נוכל לעבוד, מה רמת הויסות והמודעות שלו ובעיקר - למה הוא זקוק מאיתנו ובכלל. ע"י כך שנבין את רמת הויסות של המטופל נוכל גם לשקף לו, להדהד, ולתת לו כלים במקרה הצורך.

איך נראית כל רמת ויסות בפאן הגופני, קוגניטיבי ורגשי

אם ניקח את שלושת רמות הויסות הללו וננסה לתרגם אותן לפאן הפיזי, קוגניטיבי ורגשי נראה זאת כך:

מצב טעון / מתוח – פיזי, קוגניטיבי, רגשי פיזי: מצב מתוח יתבטא בגוף בעיקר בישיבה או בעמידה, בכיווץ השרירים, בנשימה שטוחה או מהירה.

קוגניטיבי: מצב מתוח יתאפיין בקוגניציה בחשיבת יתר, מחשבות רבות, מחשבות "טסות", חוויה של ראש עמוס, חוסר יכולת להחליט או לחילופין - קבלת החלטות אימפולסיביות. רגשי: מצב טעון יעלה רגשות כמו עצבים, כעס, עלבון או התרגשות עצומה, אהבה בוערת, שמחה לא פרופורציונלית. רגשות חזקים וסוערים. מצב רגוע - פיזי, קוגניטיבי, רגשי פיזי– מצב רגוע יתבטא בגוף בעיקר בישיבה או עמידה, בשרירים לא מכווצים אך גם לא רפויים לחלוטין ובאוויר שנכנס ויוצא בצורה מווסתת, בנשימה נינוחה ונוכחת. קוגניטיבי - מצב רגוע יתבטא ביכולת לחשוב בצורה מווסתת, להתבונן על מצבים לנתח אותם, במסוגלות להתבונן ולעשות בחירות, ביכולת טובה לחוות תובנות ולהקשיב לגוף ולשיחה.

רגשי - מצב רגוע בפאן הרגשי הוא מצב בו נוכל לנוע בין רגש לרגש ובנוסף נוכל לחוש מספר רגשות בו זמנית. נוכל גם לאהוב וגם לכעוס באותה שניה. נוכל להכיל את הרגשות שאנו פוגשים ולשהות בהם.

מצב רפוי - פיזי, קוגניטיבי, רגשי

גופני - יתבטא בגוף בעיקר בשכיבה, בתנוחה "נוזלת" על הכורסא, שרירים רפויים לחלוטין, נשימה איטית וארוכה.

קוגניטיבי - מצב רפוי הוא כמו מדיטטיבי – הראש נקי ממחשבות, המחשבות אם ישנן - איטיות.

רגשי – במצב רפוי רגשות יעלו בצורה מאוד שקטה ובמידה עמומה, מטושטשת. הרגשות יהיו פחות ברורים.

איך עובדים עם רמות ויסות בקליניקה?

בהתמקדות ובפסיכותרפיה גופנית אנו מייחסים חשיבות רבה למצב של המטופל או המטופלת בזמן הטיפול. אנו רוצים להגיע למצב בו גם בקליניקה אך גם ביומיום מטופלים ידעו כיצד לווסת את עצמם, כיצד לזהות את הרגשות שלהם, את רמות הויסות והנינוחות שלהם.

כאשר אנו נתקלים בעוררות יתר וברגשות בוערים - אין זה סימן אוטומטי עבורנו "להרגיע". אנו לא מחלישים או מדכאים את הרגשות הבוערים, ההצפה או המחשבות הטורדניות. אנו עוזרים למטופל ומלמדים אותו ע"י כך שנזמין אותו לעצור לרגע ולהכיר בהם, לפני שנעבור עם הרגשות הסוערים עיבוד, דרך, שחרור או קבלה.

מכיוון שקשה יותר לתקשר עם החלק במוח שאחראי על המחשבות שלנו ועם החלק במוח שאחראי על הרגשות שלנו, נמצא דרכים לתקשר עם הגוף.

אמירות כגון: "תספור עד 10", "תירגע" או "את לא אמורה להיפגע מזה" - לא באמת עוזרים לטעינה להירגע, לא באמת גורמים לפגיעה להישכח ולא מעוררים רוגע או שמחה.

מה כן?

  • בוא נעצור רגע, ונראה מה קורה עכשיו

  • בואי נאט ורק נגיד שלום להרגשה הזו שעלתה פה

  • בוא ננסה רגע להיות עם הכאב, אם זה לא יותר מדי עבור

  • אולי נוכל לרגע להיות ביחד עם ההרגשה הזו בלי לשפוט ובלי לבקר אותה

  • אולי אפשר לבקש מהתחושה הזו ללכת צעד אחד קדימה ולהכיר לנו אותה לחפש את הנוחות

בתהליך הטיפולי בקליניקה אנו שואפים, ככל שניתן, לעבוד על נושאים מהותיים ועמוקים כשהמטופל וגם אנחנו במצב "רגוע" לא טעון מדי ולא רפוי מדי. הדרך הכי קלה, הכי פחות שיפוטית והכי יעילה היא להזמין את הגוף לחפש נוחות - לעבוד מתוך מקום נוח כעוגן.

בתחילת סשן או בזמן שמתעוררת הצפה או מתיחות מאוד גבוהה, כדאי שנקדיש מספר רגעים להסביר למטופל או למטופלת כי רצוי יותר לגעת בחלקים הללו ממקום מווסת. נכיר בהצפה, במתיחות, בכיווץ, בקושי, נשים לב אליהם ונבטיח להם שמיד נחזור אליהם.

לאחר מכן, ניקח רגע לווסת את הגוף (ועל ידי הגוף את המחשבות והרגשות): נציע למטופל לבדוק איך יכול להיות לו הכי נוח בגוף ברגע זה ממש. כרגע. אם המטופל עונה במהירות – נוח לי ככה. נציע לו מספר הצעות:

  • האם האור בחדר מתאים או שהיית רוצה שאגביר או אחליש?

  • האם הטמפרטורה נעימה עבורך או שהיית רוצה שאגביר/אחליש או אכבה את המזגן או התנור?

  • האם המקום שאתה יושב בו כרגע נוח לך?

  • האם לחלוץ נעליים יהיה נעים יותר?

  • אולי אתה מעוניין בשמיכה, או בכרית לידיים, לגב, לראש....

אם המטופל "לא יודע" או לא מצליח להגיע לנוחות נוכל להציע לו לשים לב איפה בגוף יש מקום "נוח יחסית" או יותר נוח מהשאר ולשהות שם קצת.

המטרות העיקריות שלנו בחיפוש מקום נוח הן:

  1. לעזור למטופל להתווסת בצורה לא מאיימת ולא שיפוטית

  2. ליצור שהייה בין ההצפה לבין הרגע בו נתחיל לעבד אותה ביחד

  3. לחפש יחד עם המטופל מה גורם לגוף שלו לנשום ולשרירים שלו להרפות – להבדיל מדמיון מודרך בו אני מדריכה את המטופל, כאן, המטופל יחפש לאט לאט את הדרך שהכי מתאימה לו ברגע הזה.

  4. ללמד אותו כלי לחיים - לויסות ולמציאת מקום נוח.

דרך החקירה המשותפת אנו מאפשרים למטופלים ולמטופלות להשתמש בוויסות הנ"ל בעצמם, לא רק בקליניקה. המטרה היא לא להגיע למצב הכי נוח, אלא למצב הכי נוח בהתחשב בנסיבות.

חשוב לזכור כי העבודה עם הגוף היא נרכשת, ולכן גם אם מטופל לא קיבל את ההצעה שלנו בפעם הראשונה, כדאי לנסות בסשנים הבאים להציע שוב. טיפ נוסף: רצוי לחפש וויסות בישיבה או בעמידה אך לא בשכיבה, כיוון שאנו לא רוצים מטופל ישן או מדיטטיבי.

לסיכום

במהלך הסשנים הטיפוליים מצב רגוע ומווסת הוא המצב שהכי יעיל וקל לנו לעבוד איתו - לעבד בו רגשות עמוקים, נושאים מהותיים ועוד. לא פשוט לווסת את המטופל דרך מחשבות ורגשות ולכן אנו נחפש דרכים יצירתיות להגיע לויסות דרך הגוף. חיפוש מקום נוח הוא אחת הדרכים הנעימות והפשוטות לויסות, אך כמובן יש עוד דרכים טובות כגון: תרגילי נשימה, עבודה עם פלסטלינה, תרגילי גוף, עבודה עם עצב הואגוס, מגע עם אדמה ועוד.

ויסות וחיפוש מקום נוח הם כלים חשובים לכל מטופל וניתן בהחלט ללמוד אותם ולעבוד איתם בקליניקה. הסבירו למטופלים ולמטופלות שלכם ושלכן מהי משמעות הוויסות בחיי היומיום, ועודדו אותם לחפש את המצב הרגוע והנוח יחסית ביומיום כשהם מתמודדים עם אתגרים, קשיים, הצפות או מתח.

אשמח לשמוע אם מאמר זה עזר לך ובנוסף אני מזמינה אותך לשתף מהי הדרך המועדפת עליך לויסות?

דנה