על כעס ועצבים

כעס ועצבים הם חלק מהותי מכל אחד ואחת מאתנו.

כעס הוא רגש מהותי ועל אף שהוא מרגיש פעמים רבות לא נעים יש לו יתרונות רבים.

כעס בעיקר מאפשר לנו לזהות את הגבולות שלנו ואת המקומות שבהם פגעו בנו.

כמטפלת דרך פסיכותרפיה גופנית הגוף מלמד אותי תמיד היכן אני מאוזנת והיכן הדבר פוגע בי.

כשכעס פועל ברמה מאוזנת, אוכל להביע במילים את הרגשות שלי לעצמי ולסובבים אותי – הגוף יהיה מעט דרוך, הטון שלי יהיה מעט גבוה, ארגיש חום במקומות שונים בגוף, זרימה גבוה יותר בזרם הדם, דפיקות הלב שלי יהיו מואצות והנשימה שלי תהיה קצת יותר מאומצת.

כשהכעס עולה שלב, הגוף שלי מרים את הקול, הדיבור שלי נהיה מהיר מאוד וחותך, יהיו חלקים בגוף שיהפכו לאדומים וחמים, הדופק שלי עולה ויש מצב שאדפוק על שולחן או אטרוק דלת ועוד.

כאן התגובה שלנו מתחלקת לשניים:

1. כשזה קורה לעיתים רחוקות ואחרי מספר רגעים אני מצליח/ה לווסת את עצמי.

2. כשהדבר קורה לעיתים תכופות ואני לא מצליח/ה להתווסת לאורך זמן.

כשאנחנו במצב 2 הדבר מאוד פוגע באיכות החיים שלנו. מתחיל בכך שאני מסתובב מאוד כעוס בעולם, דרך קשיים במערכות יחסים ועד מחלות הקשורות בלחץ דם גבוה, קשיי נשימה, כאבי ראש, כאבים כרוניים, חרדות ועוד.

לכולנו חלקים כועסים ולכולנו חלקים עצבניים.

השאלה שאנו שואלים את עצמינו לגבי כמעט כל דבר בחיים, היא מינון ועוצמה.

האם אנחנו כועסים כל יום?

כמה פעמים ביום?

האם הכעס שלנו מתבטא בצעקות, בתוקפנות, בפגיעה או באלימות כלפי עצמינו או כלפי אחרים?

ושאלה חשובה לא פחות: האם אנחנו בכלל לא כועסים, שום דבר לא מעצבן אותנו ואנחנו לעולם לא מרימים את הקול על אף אחד ועל שום דבר?

לא לכעוס בכלל, נראה מצב אידיאלי, אך עלינו לזכור, כעס הוא מדד עבורינו לגבולות ופגיעה, כך שאם אנו לא כועסים כלל, זהו אינו מצב בריא.

כשאנו מדברים על מינון ועוצמה אנחנו מדברים על שני הקצוות: בכלל לא או מספר פעמים ביום.

אנו שואפים להיות באמצע, מאוזנים, כשהאידאל הוא להיות בתנועה – לדעת לנוע בין הקצוות, מתוך בחירה, ולא מתוך מקום שכעס ועצבים שולטים עלי.

אין ספור פעמים, בדיעבד, אנחנו לא מבינים למה התפרצנו, מה גרם לנו לאבד שליטה

ואין ספור פעמים אנו מבטיחים לעצמנו שבפעם הבאה נגיב אחרת. במקרים אלו הכעס הוא ששולט בנו ולא אנחנו בו.

אנחנו כועסים בעוצמות כל כך גבוהות בעיקר בגלל:

• טראומות ואירועים לא מותאמים מהילדות. לדוגמה: חוסר התאמה בין הצרכים שלנו למה שקיבלנו, חינוך מבלבל - הורים שאומרים משהו אחד ומתנהגים באופן אחר, גבולות לא ברורים, חוסר באהבה, מגע ותשומת לב ועוד.

• טראומות עוצמתיות – לוחמים בצבא, הטרדה מינית, אובדן, תאונה, מעבר ארץ ועוד

• גדלנו בבית עצבני וכועס

טראומות ואירועים מורכבים הרבה פעמים נמצאים בחלקים הלא מודעים שלנו.

התת מודע רוצה לשמור ולהגן עלינו, והוא מונע מאתנו (מתוך כוונה טובה, כמובן) להתמודד עם אתגרים קשים ולעבד אותם.

הדבר הזה, גורם לנו להתרחק מהגורם האמתי (אירוע או אדם) שפגע, תקף או הכעיס אותנו.

אנו, כביכול, מניחים בצד, "משהו" מאוד גדול, כיוון שקשה לנו להתמודד איתו.

אבל מה שקורה בפועל הוא ש"הדבר הזה" קופץ, מתפרץ החוצה בכל פעם שמשהו קטן מעצבן אותנו.

אנחנו לא עיבדנו את "הדבר" האמתי - הכעס, העלבון הכאב, נשארו בגוף שלנו – והם פשוט מתפרצים על משהו או מישהו אחר.

בשורה התחתונה - בחלק גדול מהמקרים אנו כועסים על העולם, על בני הזוג, על הילדים, על הבוס ,על חבר או על עצמינו, במקום לכעוס ולהתעצבן על "הדבר האמתי".

אם כך, נמצא את הדבר האמתי ונתמודד איתו. פשוט לא?

למען האמת, הדבר אינו פשוט כלל.

כעס הוא מורכב ולעיתים קרובות חמקמק.

הרבה פעמים אנו כלל לא יודעים שמשהו מהעבר יושב איפשהו בגוף ומתפוצץ בלי שום התרעה ובלי שליטה.

כנקודת התחלה, כדאי להיות הרבה יותר סלחניים כלפי עצמינו.

לא נולדנו עצבניים.

המשפט: "ככה אני, אני אדם עצבני" – הוא אינו מדויק.

מכיוון שכעס, כשהוא לא מאוזן, נמצא פעמים רבות בחלקים לא מודעים שלנו ומכיוון שהמקור שלו לעולם יהיה קשור למערכות יחסים: עם ההורים, כשמישהו פגע בנו, מול הצבא וכדומה, אני מאמינה שהדרך "להגיע" לכעס ולהתמודד איתו תהיה דרך קשר טיפולי מיטיב.

כועסים לעיתים קרובות?

כועסים בעוצמות גבוהות?

הכעס פוגע שוב ושוב במערכת היחסים שלכם?

מזמינה אתכם ליצור קשר ראשוני כדי לבדוק איך ניתן לעזור לכם להתמודד עם מה שעובר עליכם.