top of page
  • Dana Keissary

מהו מרחב בטוח דיו בטיפול? איך נעודד תחושות בטחון ומוגנות בקליניקה?

אחת השאיפות הראשוניות והמרכזיות שלי בטיפול היא לאפשר למטופלים ולמטופלות שלי תחושה של בטחון ומוגנות.

כמטפלת, וגם כמדריכה, אני רוצה לאפשר מרחב בטוח דיו בטיפול כדי לבסס אמון, כדי לאפשר למטופל או למטופלת לסמוך עלי, וכדי שהם יוכלו להביא נושאים, רגשות ואיכויות מהותיות לטיפול ולקשר בינינו.

מהו מרחב בטוח?

"מרחב בטוח" הוא למעשה תחושה מוגנת ובטוחה שמאפשרת למטופלים להרפות לרגע, לנשום עמוק יותר, להישען לרגע, לבטא משהו אותנטי. ככל שהמרחב שניצור בקליניקה ירגיש יותר בטוח ומוגן, כך מטופלים ומטופלות יוכלו להביא לטיפול יותר ויותר חלקים פנימיים: אלו יכולים להיות חלקים פגועים, חשופים, חרדים, כועסים. אלו יכולים להיות חלקים מלאי בושה, שבעבר לא היה מקום להביא למערכות יחסים, אך באותה מידה אלו יכולים להיות חלקים חיוניים, פועמים, יצירתיים, יחודיים, חלקים שיש בהם משאבים ומקורות כח. "מרחב בטוח בטיפול" אין פירושו שהמטופלים שלנו ירגישו בטוחים ומוגנים תמיד ובאופן עקבי, מרחב בטוח בטיפול פירושו שהמרחב והקשר ירגישו נעימים ובטוחים מספיק כדי שמטופלים יוכלו לבחור איך, מתי וכמה הם יכולים להביא בפנינו נושאים וחלקים פנימיים. לכן, אני מעדיפה לקרוא לזה "מרחב בטוח דיו" ולא מרחב בטוח, משום שגם בתוך הקשר ובקליניקה לא הכל ירגיש בטוח ומוגן מאה אחוז מהזמן, וזה בסדר - כי גם בחיים אנחנו מנהלים מערכות יחסים במרחבים שאינם בטוחים דיים או אינם בטוחים כלל. כמטפלים, נרצה לעודד ולאפשר מרחב בטוח דיו תוך תשומת לב מה קורה כשיש או כשאין תחושות בטחון ומוגנות. זה חלק בלתי נפרד מהטיפול. מדוע "מרחב בטוח דיו" הכרחי ותורם לטיפול? מרחב בטוח דיו וחוויה של בטחון ומוגנות הכרחיות ותורמות לטיפול בכמה אופנים: ראשית, בהקשר התרפויטי, חשוב להבין שמרחב בטוח דיו בטיפול הוא מרחב שבו העברות, השלכות, הזדהויות, שחזורים והבעת צרכים עמוקים מגיעים באופן טבעי, ובכך למעשה הקשר הטיפולי מקיים את המטרה שלו ומהווה שדה בו אפשר להעלות דברים, לעבד, לשקף ולבחור מחדש. שנית, כולנו מגיעים לטיפול אחרי שנים של כל מיני מערכות יחסים, ומכל מיני משפחות, כך שאני מרגישה מספיק בטוחה להגיד - כולנו מגיעים ממרחבים שהיו לא לגמרי בטוחים ולא לגמרי מוגנים ברמות כאלו ואחרות. כולנו נפגענו בעבר, כך או אחרת, וסיגלנו לעצמנו דפוסים להתמודד בהתאם. לפיכך, כולנו זקוקים למרחב בטוח דיו כדי לרפא חלקים בתוכנו, כדי לתרגל התקשרות בטוחה, כדי להביא ולבטא חלקים פנימיים אותנטיים - תחילה בקליניקה ולאחר מכן בחיים. מאחר שמרחב בטוח דיו הוא נושא מאוד מורכב לוקח לעתים המון זמן לאפשר או לייצר אפילו קצת ממנו, אגיד שלפעמים גם כמה דקות של תחושת בטחון ומוגנות הן הרבה מאוד ויכולות לחלחל עמוק, בעיקר אצל מטופלים שהגיעו ממרחבים טראומטיים ומרחבים שאינם מוגנים כלל.

איך נראה ומרגיש מרחב בטוח דיו? איך נראות ונחוות תחושות של מוגנות ובטחון?

נוכל לחוש בטחון ומוגנות באופן פיזי - בגוף, המרחב, בקליניקה, דרך תחושות ורגשות. נוכל לחוש בטחון ומוגנות גם ברמת הקשר ומערכת היחסים: בתקשורת, במחוות ללא מילים, בקשר הטיפולי, במה שנאמר ולא נאמר. כדי להמחיש את התחושות של מרחב בטוח ניקח לדוגמא "מרחב בטוח אידאלי", כזה שכמעט אף פעם לא מתקיים באמת - זה המרחב הבטוח בין תינוק לדמות שמטפלת בו. לצורך הדוגמא נדמיין מרחב ראשוני, ללא מילים כמעט, בו התינוק הרך מרגיש בטוח, מוגן, סומך ומוזן על ידי הוריו או על ידי הדמויות המטפלות בו.

ברמה הפיזית: תינוק כזה ירגיש נוחות כללית: תחושות נעימות יגיעו בחופשיות, הוא ינשום נשימות עמוקות וחופשיות, הוא יעכל בנינוחות, הוא יבטא בקולו מגוון צרכים ורגשות. ברמת הקשר ומערכת היחסים: תינוק כזה יסמוך על מגע הוריו ויתרפק עליו, הוא יוכל להישען, לסמוך על ההזנה שתגיע, לסמוך על כך שצרכיו ימולאו. תינוק כזה יוכל להביא את עצמו במלאות, לבטא יצירתיות, צחוק והנאה, ולצד זאת הוא ירגיש לגיטימציה להביע רגשות "קשים" יותר: כמו תסכול, רעב, כאב ועייפות מבלי לפחד שינטש ומבלי לחוש דחייה וכעס מצד הדמויות שמטפלות בו. לצערנו, מרחב בטוח אידאלי כל כך, לא קיים ולא התקיים עבור רובנו. אבל הוא כן עוזר לנו לדמות איך מרחב בטוח אידאלי נראה, נחווה ומרגיש.

איך נזהה תחושות בטחון ומוגנות בקליניקה?

בקליניקה נוכל לזהות תחושות של בטחון ומוגנות ע"י תשומת לב לנוחות ולנינוחות של המטופל, לאפשרות שלו לסמוך, להישען, להרפות. לפעמים נראה משהו "נפתח פתאום" בנשימה, לפעמים נרגיש שהוא חווה הקלה, כאילו "ירד ממנו איזה טון". נוכל להבחין ברמת הבטחון והמוגנות של המטופלים שלנו על ידי התבוננות במנח הישיבה, באופן הנשימה, בהבעות, במבנה הגוף והשרירים, וכן דרך אלמנטים שבביוסינתזה קוראים להם "שדות מוטוריים" - כיווץ והתרחבות, נוקשות או רכות, פיזור או מיקוד ועוד. למעשה, רמות העוררות והויסות של המטופלים שלנו הן דרך טובה להבין מתי מטופל מרגיש נעים ובטוח, מתי הוא מוצף או חרד, ומתי הוא זקוק לחיזוק תחושת הבטחון והמוגנות. ברמת הקשר הטיפולי בינינו, נוכל להבחין בתחושות בטחון ומוגנות דרך המילים, המחשבות והתקשורת בינינו: דפוסים והעברות שיעלו בקשר ישקפו לנו עד כמה המטופל סומך, מתנגד או חרד מלסמוך עלינו, מלהביא בפנינו רגשות "קשים" או חלקים פגועים ומבוישים, וגם, ואולי זה ישמע מפתיע, להביא בפנינו רגשות של שמחה וסיפוק וחוויות של הנאה והצלחה. כאשר מטופל או מטופלת ירגישו מספיק בטוח להביא מולנו רגש או חלק שקשה או לא טבעי להם להביא, נוכל לתת להם את התחושה שיש לזה מקום בקשר ולעבוד עם זה בהקשבה ובעדינות.

איך נאפשר "מרחב בטוח דיו" בטיפול?

כדי לאפשר למטופלים ומטופלות שלנו מרחב בטוח דיו בטיפול, כדי לעודד תחושות בטחון, אמון ומוגנות עלינו לתת תשומת לב לחיבור בין האתיקה לפסיכותרפיה. ברמת האתיקה - אנו יודעים שהסטינג של הטיפול, האתיקה והגבולות עוזרים לנו להגדיר למטופל את מסגרת הטיפול ומייצרים וודאות - בכך למעשה אנחנו מאפשרים למטופל שלנו מרחב בטוח ומוגן.

לדוגמא: כאשר אני מבהירה למטופל שלי שכל מה שנאמר בטיפול נשאר בינינו, שלא אטפל בחבר קרוב שלו או בבן משפחה, ושלא יתקיימו בינינו יחסים מקבילים כלשהם - אני מייצרת עבורו מרחב מוגן, אני מבססת אמון ושומרת באופן אקטיבי על הקשר הטיפולי ועל המוגנות שלו בקליניקה ובקשר בינינו. באופן דומה, אנו מעודדים תחושות בטחון, אמון, עקביות ומוגנות באמצעות אלמנטים נוספים בסטינג כגון: שעת הטיפול, משך הטיפול, מחיר, מדיניות ביטולים ועוד. ברמת הטיפול - מלאכת הפסיכותרפיה והקשר הטיפולי בונים ומעודדים לאט לאט בטחון, אמון ומוגנות אצל המטופלים.

איך לעודד תחושות בטחון ומוגנות בקליניקה

אנחנו מבינים שיצירת מרחב בטוח דיו היא חלק מהתהליך כולו, היא עשויה לקחת זמן ומשתנה ממטופל למטופלת, אך במסגרת העבודה הטיפולית שלנו נוכל לעודד תחושות בטחון ומוגנות במגוון דרכים. הנה מספר רעיונות איך לאפשר תחושת מרחב בטוח בקליניקה ובטיפול: 1. בקליניקה הקליניקה היא מרחב פיזי שמשקף לנו תחושות של המטופל - בחדר ומולנו. כדי ליצור מרחב בטוח דיו נדאג לנוחות של המטופלים שלנו, נבדוק איך הם מרגישים בחדר, ולמה הם זקוקים כדי להרגיש נעים ונוח יותר. למשל אני שואלת מטופלים שאלות כגון: האם קר או חם לך? האם הטמפרטורה של המזגן נעימה? האם תרצה לשתות משהו? האם התאורה נעימה? האם תרצה כרית או שמיכה? האם המרחק בין הכורסאות שלנו מתאים? ועוד שאלות מסוג זה. אחד הדברים שאני מקפידה עליהם בטיפול הוא לתקשר עם מטופלים כאשר משהו בחדר משתנה - כאשר רהיט מתחלף או משהו דומה, וכמו כן אני נותנת למטופלים לשבת כשדלת החדר מאחורי, כלומר, מולם. עבור מטופלים אשר סובלים מחרדה או פוסט-טראומה, לראות את הדלת זה דבר הכרחי לתחושת הבטחון והמוגנות שלהם.


דרך שאלות שאשאל את המטופל כדי להבין אם נוח ונעים לו, אני לא רק מאפשרת לו תחושת בטחון ומוגנות, אלא גם מלמדת אותו לנהוג כך בעצמו: לשים לב למרחב סביבו, לשים לב לתחושות הגוף, ללמוד לשאול את עצמו אם נוח לו ולמה הוא זקוק. אלו רק כמה דוגמאות לדרכים בהן נוכל לעודד תחושות בטחון ומוגנות ברמה הפיזית. 2. קבלה והיעדר שיפוטיות בקשר הטיפולי אחת הדרכים העיקריות לאפשר מרחב בטוח דיו בטיפול היא לנהוג במטופלים שלנו בקבלה והיעדר שיפוטיות, לשמור על סקרנות ואמפטיה, ולבסס את האמון שלא משנה מה המטופל יביא ויעלה - אנחנו לא ננהג בו בביקורת ושיפוטיות. כמובן, אני אומרת את זה ומיד מסייגת: אנחנו ננסה ככל יכולתנו לנהוג בהיעדר שיפוטיות. כמטפלים, כולנו אנושיים, לכן זה טבעי וקורה שעולות בנו תחושות שיפוט וביקורת. אני לא מציעה חלילה לדכא או להדחיק אותן, אני כן מציעה לתת להן מקום בטיפול ובהדרכה - לעבד ולעבוד עם זה.

למשל, ישנם מקרים שנביא נושאים לא פשוטים להתמודדות ומטופלים יחוו אותם כביקורת, למשל כשנדבר עם מטופל על איחורים או תשלום בזמן. אני כן רוצה לאפשר למטופלים שלי להתמודד עם הנושאים האלו בתוך הקשר, ולכן בכל פעם שנושא כזה יעלה ויש לו פוטנציאל ביקורתי או שיפוטי, אני אגיד מראש שאני צריכה להעלות משהו שקורה בקשר, ובמהלך השיחה או בסופה אני אשאל בעדינות: איך זה בשבילך לדבר איתי על זה? איך זה בשבילך לשוחח על כסף? וכו' ביקורת היא חלק מחיינו וחלק ממערכות יחסים. אנחנו רוצים לאפשר מרחב בטוח ולא שיפוטי בקליניקה, אך לצד זאת אנחנו רוצים גם את ההזדמנות לעבוד עם הנושא של ביקורת במערכות יחסים. 3. שיח פתוח על הקשר הטיפולי כדי לאפשר קשר טיפולי שמרגיש בטוח דיו, אחד הדברים שאני אקפיד עליהם הוא השיח על הקשר ביני ובין מטופל. בתחילת התהליך וההיכרות בינינו אני מקפידה לציין שאני מחויבת לסודיות ושהמטופל או המטופלת אינם מחויבים - הם יכולים לדבר על הטיפול. בנוסף, אני מדגישה שמותר להביא כל נושא, כל תחושה וכל רגש, אם זה נוח ואפשרי להביא. אני מעבירה את התחושה שיש לזה מקום, בין אם זה תחושה טובה או קשה, ושהמטופל אינו "מחויב" להביא אלא מוזמן לעשות זאת כשנוח ומתאים לו. הנקודה הזו חשובה משום שיש מטופלים שמרגישים חובה לספר "הכל" כבר בטיפול הראשון "כי צריך" ואינם לוקחים בחשבון שזה יכול לקרות בקצב ובנוחות שלהם. דבר נוסף שאציין בפני מטופלות ומטופלים הוא שכל מה שקורה בקשר בינינו רלוונטי וחשוב לטיפול. לאורך כל התהליך הטיפולי אני מעודדת מטופלות ומטופלים להעלות כל דבר ש"יושב" בינינו, אפילו אם הוא ממש ממש קטן. אני מסבירה בדרך כלל שכל דבר כזה הוא הזדמנות נדירה עבורנו לעבוד על חלק מהותי שעולה בדיוק עכשיו ואולי לא היה לו מקום במערכות יחסים אחרות. ברובד העמוק יותר בקשר הטיפולי: נוכל להעביר תחושת בטחון ומוגנות בקשר עין רך, במבט או ביטוי אמפטי, בהקשבה שמניחה בעדינות סימני שאלה ואינה חורצת או מחליטה עבור המטופל או המטופלת. כל מה שיאפשר למטופל להרגיש שמקשיבים לו, שרואים אותו, שמכירים בתחושות וברגשות שלו ומאמינים לו, יגביר את תחושת המוגנות והבטחון שלו - בקליניקה ולאחר מכן בעולם. 4. חיזוק המרחב הבטוח בעבודה הטיפולית: משחק, קול, תנועה והומור משחק ומשחקיות שילוב אלמנטים של משחק ואיכויות של משחקיות תומכים מאוד ביצירת תחושות בטחון ומוגנות בקליניקה. כאשר אנו משחקים עם המטופלים, אנו מזמינים את החלקים הילדיים של שנינו להיות במרחב אחד: מרחב בו אפשר להשתטות, להרפות, מרחב בו בושה פחות קיימת. קול

כדי לעודד בטחון ומוגנות נוכל להשתמש בקול שלנו: השמעת קולות כשנושפים אוויר החוצה, כתרגיל, או סתם כדי להמחיש תחושה שעוד אין לה מילים, היא דרך נפלאה לשחרר כיווץ ודריכות בחדר ולעודד נינוחות. תנועה גם אלמנטים של תנועה ומחוות גופניות מסייעים לנו לעודד נוחות ובטחון. לפעמים אבקש ממטופלים שלי לפתוח את הלסת על מנת לאפשר נשימה, לכווץ או להרפות שרירים, ולפעמים אעשה זאת בעצמי כמודלינג מולם, בדרך שתעודד אותם לעשות זאת גם - למשל, אנשום נשימה עמוקה, אפתח את הלסת בעצמי כשארגיש כיווץ, אתנהג באופן מצחיק או מוזר שיעביר את התחושה שגם להם מותר.

נוסף על כך, בגישות טיפול מעולם הפסיכותרפיה הגופנית יש מגוון תרגילי תנועה ותרגילי גוף שמחזקים את הקרקוע של המטופל, את המירכוז שלו, שמאפשרים לעבוד עם הנשימה ולשחרר נוקשות וכיווץ. הומור הדרך האחרונה והנפלאה מכולן לעודד נינוחות ובטחון בקליניקה היא דרך ההומור. במקומות הנכונים, בזמן הנכון בשיחה - הומור משחרר אותנו רגשית ופיזית, הוא מרפה שרירים, גורם לנו להרגיש שייכים ומעודד חלקים פחות מודעים לעלות אל פני השטח. אפשר להשתמש בזה, כאמור, במידה ובתזמון הנכון.

המרחב הבטוח שלנו כמטפלים


לסיכום, אני רוצה לומר שוב: לוקח זמן ליצור מרחב בטוח דיו עבור מטופלים. לא כל דרך עובדת עם כל מטופל או מטופלת, לכל מטופל ומטופלת יש את הרקע ממנו באו ומערכות יחסים בהם נפגעו. לפעמים זה יקרה מעצמו ומטופל ירגיש מולנו בטוח ומוגן בהדרגה, לפעמים זה יקח חודשים שלמים - לבסס אמון, לאפשר נינוחות, שיתוף והישענות. אני רוצה להזכיר לנו שאין כאן נכון או לא נכון, אין כאן מהר או לאט מדי - זה מאוד אישי לכל תהליך ולכל מטופל. כדי שנוכל לעודד ולאפשר מרחב בטוח דיו בקליניקה עלינו לחקור את הנושא גם בחיינו שלנו, בטיפול או בהדרכה, עלינו לשאול: מה שלומנו? איך אנחנו מרגישים? למה אנחנו זקוקים? האם לנו נוח בקליניקה? מה עוזר לנו להרגיש בטחון ומוגנות בחיים? האם לנו יש מרחב או קשר בטוח ומוגן דיו, בו אנו יכולים להישען, להרפות, להביא חלקים פגיעים או רגשות קשים


אז אני מזמינה אתכם לשאול את עצמכם:

מה עוזר לכם להרגיש בטחון ומוגנות- בבית, בקליניקה, במערכות יחסים? איך זה מרגיש בגוף ובקשר כשזה בטוח ומוגן? באילו קשרים יש לכם תחושת מרחב בטוח דיו? ואיך אתם מייצרים מרחב בטוח בקליניקה? עלינו לזכור שכאשר אנו בתפקיד המטפל, האחריות ליצור מרחב מוגן ולשמור עליו היא עלינו. היא בידינו, והיא מה שמאפשר את עצם הריפוי שאנו מציעות ומציעים בקליניקה. אני מאחלת לכם שתצליחו להרגיש בטחון ומוגנות בחייכם, ושתוכלו לעודד ולאפשר זאת גם עבור מטופלות ומטופלים שלכן.




Comments


bottom of page