• Dana Keissary

מדוע כשל אמפתי הוא הזדמנות חשובה למטופלים ומטפלים?

כשל אמפתי בטיפול הוא רגע או אירוע בו אנו כמטפלים מחמיצים צורך בסיסי של המטופל או מגיבים לצורך שלו באופן שאינו מותאם.

כשלים אמפתיים מתרחשים בכל תהליך טיפולי. הם עשויים לעורר אצל המטופל או המטופלת תחושות לא פשוטות כגון: אכזבה, כעס, בושה, תסכול, עצב עמוק, חוויה של נטישה, פגיעה, פלישה ועוד. מקור המונח "כשל אמפתי בטיפול"

"כשל אמפתי בטיפול" הוא מונח שטבע היינץ קוהוט. קוהוט התייחס לכך שגם בטיפול הפסיכולוגי מתרחשים על בסיס קבוע כשלים אמפתיים: המטפל או המטפלת , קשובים ואכפתיים ככל שיהיו, עלולים להחמיץ את צרכיו הבסיסיים של המטופל או יגיבו אל צרכים אלו באופן שאינו מותאם לעיתים. קוהוט משווה את התהליך הטיפולי לתקופת ההתפתחות של האדם מתקופת ילדותו. הוא מתייחס לאירועים ולמקומות בהם הסביבה לא נענתה באופן מותאם לצרכים של התינוק או הילד. בתהליך טיפולי רגעים של כשל אמפתי משחזרים עבור המטופל את אותם אירועים ותחושות בילדות כשצורך עמוק או בסיסי לא נענה.

כשלים אמפתיים בחיים ובמערכות יחסים לכולנו פנטזיה בה כל הצרכים שלנו יענו באופן מלא כל הזמן. למרות ועל אף שאותה פנטזיה מתנפצת בילדותנו פעם אחר פעם היא ממשיכה להתקיים בתוכנו כמו באג, והיא מתעוררת בחיים הבוגרים שלנו כמעט בכל אינטראקציה.

פרויד קרא לתופעה זו "חזרה כפייתית". כלומר, אנחנו עושים משהו שוב ושוב מבלי היכולת לשלוט. למרות שאנו סובלים וחשים שוב ושוב ש"נפלנו" לתוך התנהגות שאנו לא אוהבים ולתוך תחושה של פגיעה, דחייה ותסכול אנו לא מצליחים לעצור אותה.

כשלים אמפתיים משתחזרים לרוב בקשרים הכי משמעותיים שלנו מול בני זוג, מול ילדים, מול הורים ומול חברים קרובים, וכן גם בקשרים הקשורים לסמכות כגון מול מפקד.ת מול בוס.ית.

החזרתיות הזו מצד אחד כפויה, מרגישה כאילו אין ממנה מוצא, ונושאת פוטנציאל לפגיעה חוזרת אך מצד שני היא נחושה, חותרת לשינוי משמעותי, נושאת ציפייה שהפעם הצורך ייענה או שיהיה תיקון.

כל חזרה נושאת את אותה כמיהה – שבפעם הבאה יהיה אחרת, בפעם הבאה לא אצעק, במערכת יחסים הבאה לא ארגיש דחויה, בשיחה הבאה עם הבוס לא אפגע, בן הזוג הזה לא ינטוש אותי וכן הלאה.

בקשר טיפולי משמעותי ובטוח, שאינו נבהל או חושש מהחזרתיות – יכול להתקיים מזור שפצעי הילדות שלנו מבקשים שוב ושוב. יכול להתקבל מענה לצורך במידה שמהווה עבורנו תחושה עמוקה של שינוי. אותה ציפייה, אותה כמיהה, אותה הזדמנות לשינוי - נמצאת גם בכשל אמפתי בתהליך טיפולי ובקשר הטיפולי. כשל אמפתי בטיפול - הקושי עבורנו כמטפלים

כשלים אמפתיים בטיפול הם חלק טבעי מכל תהליך טיפולי. אין לנו אפשרות להימנע מהם ואנו גם לא מעוניינים למנוע מכשלים אלו להגיע לשדה הטיפולי. רגעים של כשל אמפתי קשים גם עבורנו כמטפלים. ראשית כל, הם עשויים להיות חמקמקים. לא משנה כמה מנוסים אנחנו בטיפול, לפעמים הם ממש חמקמקים וקורים בן רגע, אנו עשויים לפספס ולא לשים לב. שנית, אירועים של כשל אמפתי עשויים לעורר אצלנו כמטפלים קושי אישי רב. הקושי של המטופל.ת יחד עם התחושה שפספסנו אותו או אותה עשויים להעלות בנו חוויות של אשמה, כעס, תסכול, תחושות כישלון ועוד. למרות הקושי הלא פשוט - כשלים אמפתיים אינם הרסניים לרוב, והם אף אלו היוצרים הזדמנות והזמנה לעבוד על חלקים שאולי לא היו מגיעים לקשר הטיפולי ללא הכשל האמפתי, כל זאת בהנחה שהמטפל מודע וקשוב אליהם.

כמדריכה וכמטפלת אני יודעת היום שכל כשל אמפתי הוא למעשה הזדמנות לא צפויה לשינוי עמוק, לקפיצת גדילה בתהליך - הן עבור המטופל והן עבור המטפל. צעד ראשון - לראות את הכשל, להכיר בקיומו

כשל אמפתי הוא שלב מאוד מורכב עבור מטפלים, ולכן רבים מאיתנו מתקשים לראות ולהודות בו.

לראות ולהודות בקיומו של כשל אמפתי – זה במובן מסוים להכיר בכך שטעינו, שכשלנו. זה מאוד לא פשוט עבורנו.

כמטפלים, עלינו להיות עירניים לשלב הזה, וכשהוא מגיע לתהליך – להזמין את הכשל להכנס פנימה, ללא בהלה, עם נשימה, להישאר איתו בקשר ולהכיר בכך שהכשל התרחש, לזכור שיש בו גם הזדמנות עצומה - לשינוי משמעותי עבור המטופל ולהתפתחות עבורנו כמטפלים. צעד שני - Trust The Process

אחד התפקידים שלנו בשלב הזה הוא להחזיק באמונה שלנו בתהליך - “Trust the process” וכן לשמור על המרחב הבטוח בתהליך.

למרות שהמטופל או המטופלת מולנו חשים תסכול, אכזבה, כעס, עלבון, למרות שהצפייה מאיתנו לא התממשה, היכולת שלנו להחזיק את הסיטואציה על כל חלקיה: בנוכחות ואמפתיה מלאה תוך לקיחת אחריות על החלק שהתעורר במטופל – הם מה שיאפשרו בסופו של דבר את ההתאבלות על מה שקרה או על מה שלא קרה, ביחד, את השינוי העמוק מתוך הכשל.

האיפשור, האמונה והביחד שומרים על המרחב הבטוח, אשר ממנו המטופל ואנחנו נוכל לצמוח, להתפתח וללמוד דרכים חדשות באינטראקציות נוספות.

הנה עוד כמה נקודות חשובות שיכולות לסייע לנו כמטפלים, כשכשל אמפתי מגיע לשדה:

מטופלים עשויים לפספס את הכשל האמפתי במקרים מסויימים מטופלים כלל לא מרגישים שפגענו בהם, שהתרחש כשל אמפתי. מה שאומר שהם לא ישתפו אותנו בפגיעה, כיוון שהם לא יחושו אותה. במקרים הללו, אם אנחנו לא ברמת מודעות מאוד גבוהה, יהיה מורכב יותר לזהות את הכשל. הדרך שלנו לזהות כשל אמפתי היא על ידי הקשבה למידע שהמטופל מספר לנו על עצמו, על חוויות ומקרים החוזרים על עצמם עם דמויות משמעותיות בחייו. על ידי הקשבה פעילה נפתח בעצמינו רגישות להעברות המתרחשות ביננו לבינו בהקשר הנ"ל. הדבר דורש מאיתנו ערנות והתבוננות כנה ובעיקר את היכולת האישית שלנו לשאת את העובדה שאין לנו את האפשרות ולא את הצורך לספק את המטופל ואת צרכיו. השלב הבא יהיה לשים אצבע על מה שקרה ביננו ולקחת אחריות על העיבוד המשותף, כלומר, מחובתנו לעלות את הנושא בסשן ובקליניקה. זמן התגובה ואופן התגובה לכשל אמפתי

במקרים בהם המטופל מרגיש כי פגענו בו והוא משתף אותנו ברגשותיו, עלינו לזכור כי הרגע הזה הוא יקר מפז, זהו רגע של הזדמנות, אולי חד פעמית, לעבוד על צרכים שלא נענו בילדותו באופן עמוק ומשנה חיים. זוהי מתנה שעלינו להוקיר ולקבל אותה למחוזות התרפיה.

עלינו לזכור - התגובה שלנו היא קריטית עבור המשך התהליך ועבור המטופל עצמו. אם נגיב מהר מדי ובאופן לא מותאם – המטופל עלול להיסגר בפנינו. אם נבקש סליחה מהירה ונעבור הלאה – נפספס את המומנטום ואת ההזדמנות להעמיק. אם נשתוק לנוכח רגשותיו – המטופל עלול לחוש ננטש או לחוש חוסר ביטחון בנו, כמטפלים, ובתהליך.

תגובה שאינה תואמת את הסיטואציה עלולה להשקיט קול מהותי שבמשך שנים היה רדום וחיכה למרחב בו תהיה לו אפשרות להישמע מבלי להרגיש אשמה ובושה. מטופלים רבים נושאים בגופם ובנפשם מתח שנוצר כתוצאה מצרכים שלא נענו ומהמטען שמתעורר שוב ושוב במערכות יחסים בהווה.

הזמן הנכון והדרך הנכונה להגיב לכשל אמפתי משתנים ממקרה למקרה לכן חשוב שנעבד אותם בהדרכה, אך באופן כללי חשוב שנזכור - עלינו להכיר בכשל מול המטופל, לשוחח עליו, לבדוק מה הוא מעלה, לקחת אחריות ולעבד את המקרה. בקשת סליחה - האם זה נכון ותורם?

בקשת סליחה אמנם נראית רלוונטית כשאנו טועים, אך במקרה של כשל אמפתי היא עלולה להחמיץ נושא עמוק שסביר להניח שלא היה מגיע לתהליך הטיפולי ללא הכשל. ראשית, יתכן שבקשת הסליחה תחייב את המטופל או המטופלת לסלוח, לרצות אותנו, עוד בעין הסערה. שנית, בקשת הסליחה עשויה לייצר רושם שסיימנו לדון בכשל ואנו חוזרים לשגרה, או שלא נורא כי ביקשנו סליחה, ואז אנו עשויים להחמיץ הן את המטופל והן את ההזדמנות לשינוי ולהתפתחות. כשל אמפתי - האפשרות לנירמול של אינטראקציה ומערכות יחסים המסוגלות שלנו להחזיק אמונה ומרחב בטוח כשכשל אמפתי מתרחש והיכולת של המטופל להתגבר על כשל אמפתי יחד איתנו במסגרת הקשר הטיפולי - מאפשרים לו נירמול וחוויה מתקנת של אינטראקציה ומערכות יחסים. כשל אמפתי שעובד בצורה טובה, שקיבלנו עליו אחריות מעביר למטופל את החוויה שכל תהליך וכל מערכת יחסים כוללים גם גלים, סערות, שפל, גאות, ומחזקים בו את המסוגלות לחוות כשל אמפתי כחלק מהתהליך, כאפשרות להביע את עצמו ולהתגבר על הכשל גם במערכות יחסים אחרות.

כשל אמפתי ואחריות מקצועית

להבדיל מאינטראקציות אישיות, קשר טיפולי מביא איתו אחריות מקצועית. במידה והכשל האמפתי יגיע בצורה לא מוחזקת ולא בשדה תירפויטי הוא עלול להעלות ביקורת, שיפוטיות, אשמה, האשמה והתגוננות, ובמקרים קיצוניים לשחזור הטראומה.

הבנת הכשל האמפתי ברמה התיאורטית בשילוב עם ההכרה והמודעות לכך שהוא יגיע בשלב זה או אחר, יחד עם נוכחות מקורקעת - עוזרים לנו להישאר שם, מבלי להיבהל עבורנו ועבור המטופלים.

הדרכה על בסיס קבוע הינה חלק משמעותי באחריות שלנו כמטפלים. בהקשר של כשל אמפתי בטיפול, ההדרכה הקבועה מאפשרת לנו מרחב בו נוכל לעבד ביחד את הכשל האמפתי על כל חלקיו: מה התעורר בנו, היכן זה פגש את המטופל, מה קורה לקשר ביננו היום, מה המחיר ומה הרווח, איך נכון יהיה לנהוג ולהכיר בכשל? במקרים מסוימים ההדרכה הקבועה תאפשר לזהות כשלים אמפתיים שהמטפל או המטפלת פספסו. נוסף על כך, הדרכה קבועה מאפשרת לנו לקבל תמיכה והכלה ומאפשרת לנו להגיע לטיפול מקורקעים ומפוקסים יותר גם אם התרחש כשל כזה.

זו הדרך להוות מודלינג, להיות המבוגר האחראי, שרואה ומבין כי לא הגיב בהתאם, לוקח על עצמו את מלוא האחריות, אך נשאר עם שתי רגליים יציבות על אדמת התהליך. לסיכום, אזכיר שוב שכשל אמפתי, מבהיל ככל שיהיה, הוא הזדמנות משמעותית. ובמקרה של כשל אמפתי שהכרנו בו, שלקחנו עליו אחריות ושהבאנו אותו להדרכה ולטיפול לעיבוד - הרווח הוא עמוק וכפול - הן עבור התהליך והשינוי של המטופל והן עבורנו בהתפתחותנו כמטפלים.


אשמח לשמוע מכם -

היכן הנושא של כשל אמפתי פוגש אתכם?

אילו תחושות התעוררו בכם מול חוויה של כשל אמפתי (כמטופלים או כמטפלים)?