הפעם לא סרט על טיפול וגם לא סרט אסקפיזם קלאסי, ועם זאת סרט מעולה וכרגיל מצאתי בו את הנקודות האנושיות שמחברות אותי למערכות היחסים שלנו, למקום שלנו בעולם.
הסרט "לה-קוצינה" הוא סרט בועט ועוצמתי שמתרחש במטבח האחורי של מסעדה בניו-יורק.
הסרט מצולם כולו בשחור-לבן עם צילומים מרהיבים.
במרכז העלילה, מלא מהגרים שעובדים במסעדה אחת.
בביקורות קראו לסרט הזה "״הדב״ על סטרואידים" (אם לא ראיתם ״הדב״ אז קדימה) והוא זכה בכמה פרסים כבר ומועמד לעוד הרבה.
בעיני זה סרט על המהות האנושית, על מה שכולנו צריכים לעומת מה שאנחנו מתעסקים בו.
כולנו מתעסקים כל הזמן בשונות שלנו אלה מאלה, במה שמפריד בני אנוש במראה, בצבע, בשפה, במסורת בלבוש ועוד. מעט מאוד אנחנו עוסקים בדברים שבהם אנחנו דומים, כשלמעשה, כולנו כמו "אותה מכונה", אותה אנושיות, כולנו זקוקים לחום, לאהבה, להכרה, לשייכות.
הסרט הזה הזכיר לי שבסופו של יום כולנו רוצים להרגיש שווים ושאכפת לאחרים מאיתנו, וכשכל האנרגיות והמשאבים שלנו מופנים להבדלים בינינו - לפערים - כך קורה שאנחנו מתפלגים, שזוגות מתפוצצים אחד על השני, שמשפחות מתרחקות ומתפרקות, שבעולם יש עוד ועוד מלחמות.
לכו לראות את הסרט הזה, הוא קשוח אך גם סוחף וכל כך מומלץ!
Comments