כשל אמפתי הוא הזדמנות למטופלים ומטפלים

קוהוט התייחס לכך שגם בטיפול הפסיכולוגי מתרחשים על בסיס קבוע כשלים אמפתיים: המטפל או המטפלת , קשובים ואכפתים ככל שיהיו, עלולים להחמיץ את צרכיו הבסיסיים של המטופל או יגיבו אל צרכים אלו באופן שאינו מותאם לעיתים

כשל אמפתי הוא הזדמנות לא צפויה לריפוי

"כשל אמפתי בטיפול" הוא מושג שתבע היינץ קוהוט.

קוהוט משווה את התהליך הטיפולי לתקופת ההתפתחות של האדם מתקופת ילדותו. הוא מתייחס לאירועים ולמקומות בהם הסביבה לא נענתה באופן מותאם לצרכים של התינוק או הילד.

כשלים אלו הם חלק טבעי מכל תהליך טיפולי.

אין לנו אפשרות להימנע מהם ואנו גם לא מעוניינים למנוע מכשלים אלו להגיע לשדה הטיפולי.

כשלים אמפתיים הם אינם הרסניים והם אף אלו היוצרים הזדמנות והזמנה לעבוד על חלקים שאולי לא היו מגיעים לקשר הטיפולי ללא הכשל האמפתי, אם המטפל מודע וקשוב אליהם.

כשל אמפתי עלול להיות חמקמק ולכן היכולת שלנו לזהות אותו כשהוא מגיע לשדה הוא ה-מפתח.

מהו כשל אמפתי?

לכולנו פנטזיה בה כל הצרכים שלנו יענו באופן מלא כל הזמן.

למרות ועל אף שאותה פנטזיה מתנפצת בילדותנו פעם אחר פעם היא ממשיכה להתקיים בתוכנו כמו באג, והיא מתעוררת בחיים הבוגרים שלנו כמעט בכל אינטראקציה.

פרויד קרא לתופעה זו "חזרה כפייתית". כלומר אנחנו עושים משהו שוב ושוב מבלי היכולת לשלוט. למרות שאנו סובלים וחשים שוב ושוב ש"נפלנו" לתוך התנהגות שאנו לא אוהבים ולתוך תחושה של פגיעה, דחייה ותסכול אנו לא מצליחים לעצור אותה.

כשלים משתחזרים לרוב בקשרים הכי משמעותיים שלנו כמו, בני זוג וילדים וגם בקשרים הקשורים לסמכות כמו, מפקד ובוס.

החזרתיות הזו מצד אחד מרגישה כאילו אין ממנה מוצא, מצד שני היא פוטנציאל אדיר.

כל חזרה מביאה איתה כמיהה – בפעם הבאה יהיה אחרת, בפעם הבאה לא אצעק, במערכת יחסים הבאה לא ארגיש דחויה, בשיחה הבאה עם הבוס לא אפגע.

בקשר טיפולי משמעותי ובטוח, שאינו נבהל או חושש מהחזרתיות – יכול להתקיים ריפוי שפצעי הילדות שלנו מבקשים שוב ושוב.

כשל אמפתי הוא שלב מאוד מורכב עבור מטפלים, ולכן רבים מאיתנו מתקשים לראות ולהודות בו.

לראות אותו – הוא במובן מסוים להכיר בכך שטעינו, כשלנו.

כמטפלים, עלינו להיות עירניים לשלב הזה, וכשהוא מגיע לתהליך – להזמין אותו להכנס פנימה, ללא בהלה, עם נשימה, להישאר איתו בקשר ולהכיר גם בכשל וגם ביכולת העצומה שלו לריפוי.

אחד התפקידים שלנו בשלב הזה - להחזיק באמונה - “Trust the process”.

למרות שהמטופל חש תסכול, אכזבה, כעס, עלבון ושהצפייה מאיתנו לא התממשה. היכולת שלנו להחזיק את הסיטואציה על כל חלקיה: בנוכחות ואמפתיה מלאה ובלקיחת אחריות על החלק שהתעורר במטופל – הוא מה שיאפשר בסופו של דבר את ההתאבלות על מה שקרה או על מה שלא קרה, ביחד.

האיפשור, האמונה והביחד יצרו מרחב בטוח, אשר ממנו המטופל ואנחנו נוכל לצמוח, להתפתח וללמוד דרכים חדשות באינטראקציות נוספות.

נקודות חשובות שיכולות לסייע לנו כמטפלים, כשכשל אמפתי מגיע לשדה:

1. במקרים מסויימים מטופלים כלל לא מרגישים כי פגענו בהם. מה שאומר שהם לא ישתפו אותנו בפגיעה, כיוון שהם לא יחושו אותה.

במקרים הללו, אם אנחנו לא ברמת מודעות מאוד גבוהה, יהיה מורכב יותר לזהות את הכשל .

הדרך שלנו לזהות אותו היא על ידי הקשבה למידע שהמטופל מספר לנו על עצמו, על חוויות ומקרים החוזרים על עצמם עם דמויות משמעותיות בחייו.

על ידי הקשבה פעילה נפתח בעצמינו רגישות להעברות המתרחשות ביננו לבינו בהקשר הנ"ל.

הדבר דורש מאיתנו ערנות והתבוננות כנה ובעיקר את היכולת האישית שלנו לשאת את העובדה כי אין לנו את האפשרות ולא את הצורך לספק את המטופל ואת צרכיו.

השלב הבא הוא לשים אצבע על מה שקרה ביננו ולקחת אחריות על העיבוד המשותף, כלומר מחובתינו לעלות את הנושא בסשן.

2. במקרים בהם המטופל מרגיש כי פגענו בו והוא משתף אותנו ברגשותיו, עלינו לזכור כי הרגע הזה הוא יקר מפז, זהו רגע של הזדמנות, אולי חד פעמית, לעבוד על צרכים שלא נענו בילדותו באופן עמוק ומרפא.

התגובה שלנו היא קריטית עבור המשך התהליך ועבור המטופל עצמו.

זוהי מתנה שעלינו להוקיר ולקבל אותה למחוזות התרפיה.

אם נגיב מהר מדי ובאופן לא מותאם – המטופל עלול להיסגר בפנינו.

אם נבקש סליחה מהירה – נפקשש את המומנטום

אם נשתוק לנוכח רגשותיו – עלול לעלות חוסר ביטחון בנו, כמטפלים, ובתהליך

כשל אמפתי מביא עימו הזדמנות

תגובה שאינה תואמת את הסיטואציה עלולה להשקיט קול שבמשך שנים היה רדום ומחכה למרחב בו תהיה לו אפשרות להישמע מבלי להרגיש אשמה ובושה.

מטופלים רבים נושאים בגופם ובנפשם מתח שנוצר כתוצאה מצרכים שלא נענו ומהמטען שמתעורר שוב ושוב במערכות יחסים בהווה.

*************

בקשת סליחה, אמנם נראית רלבנטית כשאנו טועים, אך במקרה של כשל אמפתי היא עלולה להחמיץ נושא, שסביר להניח שלא היה מגיע לתהליך הטיפולי ללא הכשל.

כחלק מתהליך כולל בו יש גלים, סערות, שפל, גאות, אדוות ועוד עלינו להחזיק באמונה כי כשל אמפתי הינו חלק מהתהליך, וכשהוא מגיע לאפשר לו להביע את עצמו.

קשר טיפולי הוא אינטראקציה.

להבדיל מאינטראקציות אישיות, קשר טיפולי מביא איתו אחריות מקצועית.

במידה והכשל האמפתי יגיע בצורה לא מוחזקת ולא בשדה תירפויטי הוא עלול להעלות ביקורת, שיפוטיות, אשמה, האשמה והתגוננות, ובמקרים קיצוניים לשחזור הטראומה.

************

הבנת הכשל האמפתי ברמה התיאורטית, המודעות לכך שהוא יגיע בשלב זה או אחר ונוכחות מקורקעת הם שעוזרים לנו להישאר שם, מבלי להיבהל עבורנו ועבור המטופלים.

הדרכה על בסיס קבוע הינה חלק משמעותי וחשוב המאפשר מרחב בו נוכל לעבד ביחד את הכשל האמפתי על כל חלקיו: מה התעורר בנו, היכן פגש את המטופל, מה קורה לקשר ביננו היום, מה המחיר ומה הרווח.

הדרכה מאפשרת לנו לקבל תמיכה והכלה ומאפשרת לנו להגיע לטיפול מקורקעים ומפוקסים יותר.

זו הדרך להוות מודלינג, להיות המבוגר האחראי, שרואה ומבין כי לא הגיב בהתאם, לוקח על עצמו את מלוא האחריות, אך נשאר עם שתי רגליים יציבות על אדמת התהליך.

אשמח לשמוע את דעתכם,

והיכן כשל אמפתי פוגש אתכם.

מוזמנים ללמוד איתי התמקדות למטפלים או לבוא אלי להדרכה מקצועית