הרשות להגיד "לא" למטופלים הפונים אלינו

בתחילת דרכנו כמטפלים יש בנו מוטיבציה לטפל בכל מי שפונה אלינו. אנחנו רעבים לטפל ונחושים לעזור ובמקרים רבים בטוחים שנוכל לטפל בכל מטופל שיפנה אלינו.

בהמשך, באופן טבעי, הקליניקה מתרוקנת לתקופה מסוימת ואנו רוצים לקבל מטופלים, וכמו כן, יש לנו כבר הרגשה שצברנו ניסיון שאנו יכולים לאתגר את עצמנו גם עם מטופלים שהסיבה לפנייתם חדשה או פחות מוכרת לנו.

אני אגיד זאת כבר בהתחלה - עם כל הרצון הטוב, אין לנו את היכולת האנושית וגם את המקצועית לטפל ב כ ו ל ם. לא כל המטופלים מתאימים לנו וגם אנחנו לא מתאימים לכל מטופל או מטופלת שיפנו אלינו. ההבנה הזו חשובה הן להתפתחות שלנו והן למקצועיות ולאיכות הטיפול שאנו נותנים.

תהליך בחירת המטופלים והמטופלות שלנו הינו תהליך הדורש הקשבה: הקשבה לגבולות האישיים והמקצועיים שלנו, הקשבה לשלבי ההתפתחות האישיים והמקצועיים שלנו, הקשבה לכללים של אתיקה ולאחריות אישית.

תהליך זה יכול להתפרש על פני שנים רבות, וזה מאפשר לנו לצעוד בו לאט ובטוח.

איך לעשות את זה בפועל?

אני מוצאת שיש שלושה פרמטרים עיקריים שיכולים לעזור לנו להתבונן במראה ולבחור מטופלים ממקום שמבין לעומק מהו "מרחב בטוח" בשדה התרפויטי.

1. הגיל הכרונולוגי המקצועי שלי:

בתחילת הדרך כדאי ורצוי להתייעץ עם מדריכ/ה לגבי קבלת מטופלים חדשים. זה קצת כמו לנהוג עם "מלווה" בחודשים הראשונים לקבלת רישיון הנהיגה. נכון, סיימנו ללמוד, ואף קיבלנו רישיון לנהוג או לטפל, אך עלינו לזכור כי לימודים אינם שווי ערך לניסיון. בדיוק כמו "הנהג החדש" גם אנו בתחילת הדרך "מטפלים חדשים" זקוקים למלווה/מדריך. בחירת מטופלים לא מותאמים בתחילת הדרך עלולה להיות חוויה לא מייטיבה למטפלים בתחילת הדרך. חוויה של תסכול ואכזבה שלא תמיד ניתן לעכל אותה. חשוב ורצוי, בתחילת הדרך ליצור חוויה של הצלחה, לא ממקום של אגו, אלא ממקום של חיפוש והתאמה מיטבית.

2. המצב הנפשי והרגשי שלי:

כמטפלים עלינו להיות עירניים למצב הרגשי ולתהליכים האישיים שלנו. ישנן תקופות בהן יהיה פחות נכון ופחות מתאים עבורנו לקבל מטופלים מסוג מסוים. באופן כללי, בתקופות בהם אנו עוברים משבר או סערה, ואפילו בתקופות של עומס רגשי גדול (הריון, אחרי לידה, מעבר משמעותי, אובדן, פרידה) עלינו להקדיש תשומת לב מרובה יותר לאופן בו אנו בוחרים ומקבלים מטופלים חדשים.

3. תחום המומחיות שלי:

נושאי טיפול רבים כגון: אובדן, פגיעה מינית, הפרעות אישיות שונות, אובדנות, חרדה ועוד דורשים ניסיון ומומחיות ספציפית. אם אינכם מומחים בתחומים הללו, אם אינכם בהדרכה קבועה ואם המדריך או המדריכה שלכם אינם מומחים בנושא - זה יהיה לא נכון ולא מקצועי "לנסות את מזלכם" בכל זאת.

זיכרו: אנו מטפלים בנפשם של אנשים. לעולם נעשה טעויות. המטרה היא לעשות כמה שפחות.

הכי פשוט להגיד "כן" לכל מי שפונה אלינו, אבל קשה הרבה יותר להתמודד עם האדוות שמגיעות בהמשך התהליך עם מטופלים שהגיעו אלינו טרום זמננו או שלא היינו מותאמים עבורם.

בנושא של בחירת מטופלים ההקשבה, הבדיקה והאחריות האישית חשובים ממש. לעצור, לשהות, לשאול, לבדוק, לבחון את הגבולות האישיים והמקצועיים - זו הדרך הבטוחה והאחראית.

אשמח לשמוע מה דעתך בנושא? וגם אשמח מאוד לשמוע כיצד את או אתה בוחרים במי לטפל ובמי לא.