אני באמת לא יודעת מאיפה להתחיל את ההמלצה שלי על סדרה כמו "הדב".
אני מרגישה שמילים מגמדות את החוויה והעומק שהסדרה הזו מביאה במלאכת מחשבת אמנותית נדירה.
זו ללא ספק הסדרה שמחברת את שלושת העולמות המקצועיים והאישיים שלי: הפסיכותרפיה הגופנית, ההתמקדות וההיקשרות.
שתי העונות הראשונות של הסדרה היו מדהימות, אבל העונה השלישית שיצאה לאחרונה היא מאסטר פיס.
ברובד הראשון יש את תוכן הסדרה והעלילה אשר נוגעת במערכות יחסים, בפצעי היקשרות, בטראומה ובדפוסים של אהבה ובדידות. ברובד השני, מעבר לתכנים העמוקים, יש את האופן בו הסדרה מצולמת ועשויה, כשלכל פרק יש תמה יצירתית ייחודית ומעניינת שפשוט אי אפשר לא להתפעל.
מבחינתי הסדרה הזו מקבלת ציון עשר בכל הקטגוריות: כתיבה, בימוי, מוזיקה, משחק, עיצוב, ועוד.מצד אחד זו סדרה שמעבירה אינטנסיביות גדולה והמון סטרס, אבל מצד שני היא יודעת באותה מידה ובאופן מוערך ממש לשהות, להאט, לתת לנו לקלוט את כל הרבדים הסמויים של הדמויות - קשר עין, מילים שלא נאמרות, והרבה העברה של מידע דרך החושים.יש בסדרה הזו סצנות צילום שלמות ללא מילים, בהן אנו חווים הבעות, מחוות גופניות, ויכולים להרגיש,לחוש ולחשוב על החיים שלנו, על החיים של הקרובים שלנו ועל החיים של המטופלים שלנו. באופן מאוד אמיץ יש גם סצנות של שיחות ארוכות, איטיות, עמוקות, כאלה שנוגעות עמוק ולא רק נועדו "לקדם את העלילה". הדב היא כמו סיר רותח של רגשות. הכל מורגש בה: זעם, קיפאון, תשוקה, בדידות, חרדה, חברות, אהבה, התמכרות, והכל מועבר דרך היחסים שהם במרכז הסדרה - יחסים בין הורים לילדים, בין אחים, בין בני משפחה, חברים, זוגיות, הורות ועוד.
מעבר לכל זאת זו סדרה שנוגעת בלב הבדידות ובצורך העצום שלנו לקשר, צורך שנעשה מורכב וקשה לממש ולמלא אותו כשאנו מתבגרים, ולא משנה מאיזה בית הגענו.
אני מחכה בסקרנות רבה להמשך, כמובן אני מייחלת שיהיה שם ריפוי התקשרותי עמוק. ואם זה לא היה ברור עד עכשיו, אז "הדב" - מומלצת לכולם וחובה למטפלים ולמטפלות.
(בארץ הסדרה משודרת וזמינה בדיסני פלוס).
צפייה נעימה.
דנה.
Opmerkingen