• Dana Keissary

האם המטפלים שלכם יכולים להיות המדריכים שלכם

על פניו המעבר מטיפול להדרכה, יכול להישמע ואף להרגיש, תנועה חיובית ואולי טבעית.

יש לנו קשר טוב עם המטפל או המטפלת שלנו, אמון כבר יש, אין צורך להתחיל הכל מהתחלה.

הוא או היא מכירים אותי לעומק, לא אצטרך להסביר את עצמי.....


כשאנו מתבוננים על מערכת יחסים מטפל-מטופל, המורכבות היא אחד מאבני היסוד שלה.

זוהי מערכת יחסים ייחודית המכילה בתוכה: העברות והשלכות, יחסים בתוך המשפחה, היסטוריה ונראטיב, חוסר שיוויוניות, setting, גבולות, אחריות, אתיקה ועוד המון.


כשאנו מתבוננים על המעבר מטיפול להדרכה עם אותו אדם,

עלינו להבין לעומק ולקחת בחשבון, לפחות את חמש הנקודות הבאות:

  1. מערכת היחסים בין מטפל למטופל היא אינה שיוויונית

  2. יחסים מקבילים

  3. היסטוריה משפחתית

  4. לסיים תהליך

  5. מודלינג

בהרחבה:

1. מערכת היחסים בין מטפל למטופל היא אינה שיוויונית על כל הנוגע בדבר.

לעומתה, מערכת היחסים בין מדריך למודרך היא קולגיאלית - שיוויונית.

גם אם למדריך שנות ותק רבות, יחסית למודרך או למודרכת (מה שבדרך כלל קורה), עדיין מערכת היחסים היא שיוויונית - שנינו מטפלים.

מכיוון שמערכת היחסים בין מטופל למטפל אינה דומה בשום צורה לאף מערכת יחסים אחרת,

לא ניתן להשוות את המעבר למקצועות אחרים.

לדוגמה: חייל שהפך להיות קצין או מישהי שהתחילה כמתמחה במשרד עריכת דין והפכה כעבור אי אלו שנים לשותפה.

במקצועות אחרים המעבר יכול להחשב טיבעי ואף מתבקש, אך לא כך במערכת יחסים מטפל/מטופל.

המעבר בין מערכת יחסים אחת לשנייה במסגרת תרפיה, פוגעת במרחב הבטוח של המטופל ברמה האתית, האישית, ההתפתחותית והמקצועית.



2. יחסים מקבילים:

"יחסים מקבילים/כפולים מתייחסים למצב בו איש המקצוע מקיים במקביל לקשר המקצועי עם לקוח, קשרים נוספים השונים במהותם מהקשרים המקצועיים. הקשרים יכולים להיות מקצועיים שונים עם אותו לקוח (מטפל ומדריך לאותו מתמחה) או עירוב של יחסים מקצועיים ולא מקצועיים (קשרים חברתיים, עסקיים ועוד). קשרים אלו יכולים להיווצר לפני הקשר המקצועי, במהלכו או לאחר סיומו" (יהודית אכמון).

הקוד האתי נועד לשמור על המטפלים והמטופלים.

הוא מציין איסורים שאת חלקם ניתן לפרש או להבין בצורות שונות.

לעומת סעיפים לא בהירים, בהגדרה של יחסים מקבילים מצויין בפירוש כי לא יהיה אתי להיות מטפל ומדריך לאותו אדם. יש לשים לב לסוף ההגדרה אשר מציינת את עניין הזמן: לפני הקשר המקצועי, במהלכו וגם לאחר סיומו. כלומר, גם אם הטיפול הסתיים, המטפל לא יכול להפוך להיות מדריך


3. היסטוריה משפחתית

ברור לכולנו כי חלק מהותי מהעבודה שלנו בקליניקה היא לא לשחזר מערכות יחסים, בעיקר הוריות, עם המטופל.

הנקודה הקשורה לנושא שלנו, מסתכלת בעיקר על המקום של המטפל , כהורה.

אמא, זהו תפקיד.

אמא יכולה להיות לרגעים חברה, מייעצת, מורה, מחנכת, בוסית, קולגה ועם זאת התפקיד העיקרי שלה הוא להיות - אמא.

למי שיש חוויה של אמא וגם למי שאין - זה לעולם יהיה הצורך.... גם בגיל 40 "ילד.ה" רוצים, שאחרי שהם רבו עם בן או בת זוגם, יהיה מקום שבו הם יכולים ללכת אליו תמיד ולאכול את האוכל של אמא.

גם מטפלת או מטפל, בחלקים, נושאים תפקידים רבים, אך התפקיד העיקרי יהיה של 'הורה'.

לכן, כמטפלים עלינו האחריות לסיים תהליך כשהמטופל גדל ומוכן לצאת לדרך בלעדינו, ולאפשר לו לחזור מתי ואם שיזדקק לכך.


4. לסיים תהליך

תהליך סיום בתרפיה הוא משמעותי ביותר (לקריאה נוספת)

בהמשך לסעיף 3, חלק משמעותי של הורה הוא לגדל את ילדו על מנת שבשלב מסויים הוא יצא לחיים עצמאיים ושלמים משל עצמו.

לעבור מטיפול להדרכה, לא מאפשר תהליך פרידה אמיתי שלם ומיטיב.

פרידה בטיפול מעבירה מסר, שגם אם לא נאמר במילים, הוא ברור למטופל - "עוף גוזל, אני סומכת עליך, אתה איש נפלא שיכול לחיות את חייך באופן מלא. אני סיימתי את תפקידי הזה, ואני עכשיו בתפקיד אחר. אתה תלך ותחקור את העולם שלך ותפגוש את האנשים (בני או בנות זוג, חברים, קולגות, בוסים, ילדים, מורים, מנטורים ועוד) שימשיכו איתך את הדרך. בהצלחה".

זוהי האחריות של המטפל לסיים את התהליך, להיות בעמדה הזו ולתת אותה למטופלים שלו כצידה לדרך.


5. מודלינג

על המטפל להוות עבור מטופל שהוא מטפל בעצמו, דוגמה אישית.

עליו להכיר את כללי האתיקה ולהבין אותם לעומק,

להבין את ההשפעה של השדה המשפחתי-הורי על המרחב המשותף,

ולעבוד בעצמו עם מדריך או מדריכה על העברות והזדהויות.

עליו להבין את המשמעות העמוקה של פרידה ושל התפקיד שלו בנקודה זו.

בשורה התחתונה, להיות דוגמה והשראה עבור המטופל/מטפל שלו.

זו האחריות הבלעדית שלנו, המטפלים-מדריכים

דנה קיסרי, הדרכה, הכשרה, טיפול