איך נלמד את המטופלים שלנו להרגיש?

שפה ומילים הן הערוץ העיקרי שלנו, המטפלים, לתקשר עם המטופלים והמטופלות שלנו.

הן גם הדרך העיקרית של המטופלים שלנו לתקשר עם עצמם ובמערכות היחסים שלהם.

עם השנים למדנו, מטפלים ומטופלים כמו כלל בני האדם, שלמילים ולמחשבות יש כוח. ככל שהעולם המודרני התפתח ככה תפסו המילים, המחשבה והשכל מקום מרכזי יותר. כבני אדם, התרחקנו לאט ובהדרגה מהתחושות הגופניות, מהרגשות שלנו. בהרבה מובנים התנתקנו מהגוף ולמדנו לראות בו כלי משני.

למדנו לעשות משא ומתן עם הרגשות שלנו, להדחיק, להקטין, להגביל ולצמצם אותם.

על חשבון הרגשי והפיזי, חיזקנו את היכולת שלנו להביע את עצמנו, לשכנע אחרים, לטעון טיעונים ולהשתמש בהגיון ומחשבה כדי להתמודד באומץ מול אתגרי החיים.

מיומנות השפה והדיבור אומנם גרמה לנו לתקשר טוב יותר, לנוע ממקומות לא נעימים ולשרוד מצבים קשים, אך ההעדפה שלה גרמה לנו להתעלם מהתחושות הגופניות ומהרגשות שלנו.

אבל התחושות והרגשות שלנו לא נעלמו לשום מקום. הם תמיד כאן, גם אם נדמה שהם מתחת לפני השטח. הם תמיד מדברים אלינו, מסמנים לנו בגוף, בתחושה, ברגש, לעיתים רק לוחשים, לעיתים "צועקים" ממש (מה שעלול להתבטא למשל בכאבים וסימפטומים בגוף). איך כל זה קשור להכשרה שלנו כמטפלים? האם במהלך לימודי התואר, ההכשרות וההשתלמויות לימדו אותנו, המטפלים, להרגיש או לבדוק מה קורה בגוף? האם לימדו אותנו לתת מקום לרגשות? האם לימדו אותנו לווסת את עצמנו? לחבר ולעשות אינטגרציה בין מחשבות, לתחושות לרגשות? האם לימדו אותנו לעשות את כל אלו עבור עצמנו ועבור מטופלים? ברוב המקרים התשובה היא לא, במקרים אחרים התשובה היא לא מספיק, אך בעשור האחרון יותר ויותר מטפלים, ממגוון תחומי טיפול, מתקרבים בחזרה אל הגוף - לומדים לחוש ולהרגיש ומלמדים את המטופלים שלהם - לחוש, להרגיש, לחבר בין הערוצים, לווסת. הקשר בין מילים-מחשבות-תחושות-רגשות

בכל עת פועלים וחיים בנו במקביל מחשבות, רגשות ותחושות. כשמתאפשר לנו לחבר בין הערוצים, כשאנחנו וגם המטופלים שלנו מתקשרים עם העולם ועם עצמנו בשלושת השפות: מילים, רגשות ותחושות אנו חווים ויסות וככל שנחבר בין הערוצים האלו בחיי היומיום שלנו ובמערכות היחסים שלנו כך נחווה יותר חיבור, סיפוק, בהירות, מערכות יחסים עמוקות, אינטימיות ברוכה ושמחה.

רוב המטופלים מגיעים אלינו כשערוץ אחד מפותח יותר והאחרים פחות. בהרבה מקרים נמצא נתק בין הערוצים או שנבחין שאחד הערוצים מושתק ומודחק. כאשר המטופלים שלנו, וגם אנחנו כמטפלים, לא שולטים בשלושת השפות ולא חווים חיבור או סינכרון ביניהן - אנו חווים נתק או פער בחיינו. בהרבה מקרים זה יתבטא בחוסר סיפוק אישי ומקצועי, במערכות יחסים שטחיות או מאתגרות, בקשיים באינטימיות, קשיים בביטוי רגשי, מחלות, כאבים, מצבי רוח משתנים ועוד תופעות שוודאי מוכרות לכם מהמרחב הטיפולי. התמקדות היא אחת הדרכים הכי טובות שאני מכירה ללמוד לחוש, להרגיש, ולחבר בין הערוצים. במובן הזה ההתמקדות באה לעזרתנו הן ככלי בקליניקה והן כדרך חיים עבורנו. בהתמקדות אנו עובדים גם בעזרת מילים ומחשבות, אך קודם כל חשים ושוהים בתחושות ורגשות, בגוף. שפת ההתמקדות מאפשרת לנו לחוות את החיבור העמוק בין מילה-רגש-מחשבה-תחושה, ומלמדת אותנו את השפה ההתמקדותית שמייצרת ויסות, עומק וחיבור במרחב הטיפולי ובמרחב האישי.

כאשר אנו מטמיעים את ההתמקדות כשפה, ככלי בקליניקה, כדרך חיים, אנו חווים שוב ושוב את החיבור בין הערוצים בחיינו ובעבודתנו. אנחנו מעבירים את החיבור, הויסות והשפה המאחדת של ההתמקדות הלאה למטופלים שלנו - לקשר בינם לבין גופם, רגשותיהם, תחושותיהם, לחוויה שלהם בעולם וכמובן למערכות היחסים שלהם. אני מזמינה אתכם ואתכן ללמוד התמקדות ולהכניס אותה לקליניקה ולחיים.

Photo by mohammad alizade on Unsplash